למרות שהחצבים מיתמרים בשולי הכבישים בין תל אביב, חיפה וירושלים, החלטתי לסטות מהדרך. לאן? לבקר את עץ התאנה "שסימנתי" באוגוסט

את תאניו אכלתי ימים רבים והוא לא איכזב

קטפתי מלוא הקופסה תאני בוקראתי קטנות אך בעלות ארומה תמציתית, שאפתי את ריח העץ, כמנסה לשמרו בזיכרוני עד הקיץ הבא

כשהגעתי לעץ אחר ליד עין כרם כבר היה לי שותף – איש אחד עמד במרכזו של עץ ענק ומלא שקית
אחרי טעימה ובדיקה שמתי לב שרוב התאנים קשות.
אני מבררת מיהו, האם הוא בעל העץ. לא, הוא עובר אורח כמוני. "אתה יודע שקוטפים רק תאנים בשלות", אני שואלת אותו? "מה באמת", הוא עונה.
"כן, התאנה מבשילה רק על העץ. וזו נדיבותו של העץ שפירותיו מבשילים לאט לאט ומכך מידי יום אפשר לקטוף כמה פירות".

עכשיו אני מרוצה. ידי דביקות מהקטיף. שפתי נצרבו במתיקות. תכף אמרח קוטג' על פרוסת לחם, אבצע תאנים של סוף הקיץ ואניח על הפרוסה, אמזוג לי תה מעושן (לפסנג סושנג), ואתענג על שילוב הטעמים. עוד על תאנים תוכלו לקרוא ברשימה על הרומן שלי עם תאנים

6 תגובות ל “טעם של תאנים בסוף הקיץ”

  1. ora aviv

    מי ייתן ותמיד תהיינה כאן תאנים מתוקות להמתיק עלינו את חיינו בארץ קשה זו

  2. צבי

    ראויה היתה לכינוי 'מדבקת', לולא דבקה היא בנו גם כן.

  3. דב

    אחת "ירוקה", אגוזית משהו
    השנייה "שחורה", מסתורית.
    קשות להשגה
    בטבע החופשי
    בסבך הפראי והן שלי.
    אך ורק שלי. באוגוסט
    הזלילה הגדולה.
    בספטמבר מרקחת
    מעשה אמן: כמובן תאנים
    סוכר חום, למון-ליים [מיץ וקליפות גזורות]
    מרווה, רוזמרין, זעתר [הכל מהטבע]
    ורבע כפית מלח גס.
    וכל זה בכמות שתספיק
    לי ולעוד שתיים
    שלחלוטין
    בלתי ניתנות
    להשגה כדי להמתיק
    טיפ-טיפה חורף קודר.

  4. אלישבע זלצר

    יפה כתבת אהבתי את המעבר מהמתיקות לקדרות!
    האם תוכל למסור את הכמויות באופן מדוייק במתכון האמנותי למרקחת תאנים?
    תודה

  5. אלישבע זלצר

    אני אוהבת תאנים טריות והמרקחת – תמיד מתוקה לי מידי..

מעניין לשמוע מה אתם חושבים

  • (יתפרסם בקרוב)