במהלך כל החודש לפני ה-7 באוקטובר 2023, שהיתי ביוון

גרתי בבית מבודד לגמרי בתוך כרם זיתים

מחלונותיו העצומים צפיתי בשמיים ובעננים, בים וברוח, והרגשתי גם בפנים וגם בחוץ

***

התעתוע החל ביום בו הגעתי כשהשקיעה השתקפה בחלונות המטבח

והמשיך בהשתקפות של הזריחה בחלונות הסלון בבוקר הראשון

החלטתי לקבל את פני השמש בחוץ

***

מידי בוקר הייתי קמה בשש בחושך מוחלט, שוטפת פנים, שותה כוס מים, ויוצאת

הייתי צועדת במהירות כ-15 דקות

כשחקרתי את סביבת הבית מצאתי שביל

הייתי עוצרת בנקודה בה נפתח לפני אופק רחב לכיוון מזרח, וממתינה.

התבוננתי בקו המתאר של ההרים מולי שהיה מטושטש עדיין

ובמים שהיו מכוסים בערפילים

נדמה היה לי שכל כלי השיט במרחק נגיעה ממני, (ספרתי שבעה),

נעצרים אף הם

ודמיינתי את אנשי הצוות, עוצרים לכמה רגעים כדי לחזות בפלא הקרוי זריחה.

בדרך גמעתי את השקט

מקשיבה לציפור שקורעת את הדממה המוחלטת, לסיסים

ולעוד ציפורים שמנהלות שיחות בוקר

גם הרוח היה שחקן בדרמת הבוקר – לפעמים הניע את הצמרות במשבי אויר נעימים

ולעיתים נשף בחוצפה וברוגז והפריע לשלווה.

אגלי טל נחו על שיח דוקרני

לרשותי היו כארבעים דקות לפני שהשמש תפרוץ ככתם כתום-עז ותוך דקות תיהפך לחמה ומסנוורת

בכל בוקר הייתי סקרנית איך יראה המופע החד פעמי והשונה מזה של אמש – האור והבהירות, הרוח
ותמונת העננים, הצלילות והגוונים בין וורוד, תכלת לכתום, בין אפור לכחול, השפיעו על המראה.

הבוקר למשל, השמיים היו וורודים והעננים שלחו זרועות לכל עבר,

ואז כדור כתום-אש עלה תוך דקות והפך צהוב-מסנוור

בוקר אחר, השמש רק הציצה וכבר השאירה שובל מוזהב על פני המים

מכלית חלפה בדיוק מתחתיה

או שענני לחות שחורים נחו מעלי ומופע השמש הסתכם בכמה כתמי אור בין העננים

כשאני ממתינה גם התרנגולים מתעוררים ופעמוני כנסייה מצלצלים. מרחוק נשמעת שיחה ביוונית
רגע לפני שהשחר עולה והעולם מתבהר

אמש נתקלתי בפסקה מהספר השיבה הביתה של ברנהארד שלינק בו אני קוראת: "אינך מזכירה לי
את דמדומי השחר המפציעים לאיטם וטובלים את העולם בהדרגה באור בהיר יותר ויותר,

יש סוג אחר של דמדומי שחר, דמדומים המפציעים באחת ועוצמתם עזה עד מאוד, דמדומים המניסים את
הלילה בן רגע, מפוגגים את הערפל וסוללים את הדרך ליום".

***

הזריחות והשקיעות הדגישו את אורך הימים.

מושגי זמן כמו אורך היום, תחילתו ושקיעתו – התחדדו לי.

השהות בטבע והמבט הרחב קרוב ורחוק, הרוח הנוהם בחוזקה הבוקר,

אפשרו לי להשאיר את כל המחשבות מאחור.

צפיתי בעשרים ושבע זריחות שמילאו אותי במרץ ובשמחה, בהשראה ובתחושת השג.

זו הייתה שעה רכה ואזור דמדומים בו כבר לא לילה אבל עדיין לא בוקר, כמו תחושת המעבר בין שינה לערות,
כשהים והשמיים וגם המבט שלי מעט מעורפלים ומטושטשים, רגע לפני שהשמש עולה, תכלת הים
מכוסה אובך לבן כמו שמיכה, והוא משליך אותה (את השמיכה) ומתעורר

(הביטוי ערפילי בוקר, Morning mist נשמע טוב בעברית כי המילה מיסט באנגלית מזכירה מסתורין בעברית.)

אני רק מתבוננת בפלא היומיומי הזה ובזכות למבט באופק רחב ורב-גוונים. כשאני מצלמת את
המעבר החד בין גווני פסטל עדינים לבין גוונים עזים ובוהק מסנוור – זה ממחיש את ההבדל בין
החושך לאור. לפעמים באופן לא רצוני, מגיע אלי שיר ואני כותבת אותו.

פס לבן על המים
שבע אניות פונות בנתיב מזרחה
ספרתי

וכשהשמש עולה אני חוזרת.

השמיים כבר תכולים וזוג עננים שצבעם השתנה מאפור לכתום הפך ללבן.

לפעמים ארוחת הבוקר שלי היא תאנים בשלות וגבינת מיזיטרה או כמה חרובים.

לפעמים אני מכינה פרנצ' טוסט מחלה מתוקה עם ציפורן,

מוסיפה דבש וקינמון ופלחי אגסים שקטפתי מהעץ הסמוך.

מתארגנת אל שגרת הבוקר החדש ועם כוס קפה שחור עם הל מתיישבת לכתוב מול הים

***

עיון במונח אזור הדמדומים, הבהיר לי למה אני אוהבת במיוחד את פרק הזמן שבין השחר לבין
הזריחה, ובין השקיעה לבין צאת הכוכבים – אני אוהבת את הזמן שאחרי השקיעה, בה העננים

הופכים מוורוד לאפור ועד שהשמיים משחירים והלילה יורד – בשבילי ישיבה שקטה בעת הדמדומים
בתחילת היום ובסופו, משקיטה את הלב ואת הנפש ומעוררת בי השראה

***

המטוס נחת ב-7 לאוקטובר בשעה 0200. לא ידעתי שבאותה שעה בה הייתי מתעוררת ביוון ויוצאת,
בשעה 0629, בערב שמחת תורה, אתעורר לאזעקה בלתי צפויה

וכל נחת הרוח של החודש האחרון תיגזל ממני

***

ביוון חשבתי כמה פואטי יהיה לכתוב על חצבים ועל זריחות, אבל לאור האסון, ההלם והמלחמה,

השתנו הפרופורציות. והנושא לא נראה לי ראוי לכתיבה

היום, שנתיים אחרי, כשנטל העצב מעיק ומכביד, אני מנסה להתחבר לתחושות ההן.