התגלות של הר (פוג'י)

את פוג׳י -סאן זכיתי  לראות כבר ביום הראשון שלי ביפן כשנסענו ל- Fujiyoshida, עיירה קטנה למרגלותיו

לב מושלם עשוי מעלי שלכת חיכה לנו בדרך

הגענו במיוחד כדי לבקר בפסטיבל טקסטיל שנתי 

אחת ממטרותיו – להחיות את העיירה המנומנמת

כל המבקרים בעיר, נדחקו לפינת רחוב אחת כדי לצלם אותו

וגם אני צילמתי אותו (ואותם)

כחצי יום הסתובבנו בהנאה בין עבודות טקסטיל שחלקן התכתבו עם ההר

אהבנו את יצירת המולטימדיה של נלי אגסי

בזמן שהתבוננתי בהר מכל מיני זוויות, וצילמתי אותו מככב על דפי חוברת הפסטיבל

תהיתי, מהי התחושה לחיות למרגלות הר קדוש

שתושבי יפן מעריצים

ולצפות בו מידי יום ומשתנה בכל עונה

בפעם השנייה ראיתי אותו מחלון הרכבת בדרכנו לאי שיקוקו.

הצעיר שישב לידי ראה שאני מתעניינת בו, הציע לי לשבת ליד החלון

הראה ומיד שלח לי תמונות שצילם בנסיעות קודמות

בשבוע האחרון בטוקיו,

גיליתי שאפשר לראותו 50 מטרים מהמלון בו התאכסנתי צמוד לתחנת סטאגיה-דייטה בשכונת סטאגיה.

וזכיתי לראותו בשקיעה.

מידי בוקר הייתי יוצאת לחזות בו, וכשהיה מעונן לא היה לי ברור אם אני רואה את ההר או רואה ענן.

אישה אחת שראתה אותי מסתכלת לכיוונו

פנתה אלי ואמרה לי שהבוקר העננים מסתירים אותו.

גם היא הראתה לי תמונות שלו בטלפון שלה

הר פוג'י – ההר הראשון בחשיבותו ביפן, הוא מושא להערצה ואובייקט לצילומים.

הוא התגלה בפני בפרסומות ועל גב אריזות מים מינרלים

בפרסומים בתחנות רכבת

ובכל מקום

ואז ולרי ראה צילום זה של ההר, ושלח לי תמונה של ההר כפי שהתגלה לו בתל אביב, על דפנות כוס הקפה שלו

 

רשימה זו מוקדשת לרונה

 

הר הגעש אסמה הוא ההר השני בחשיבותו ביפן

לשאלה, האם לא פחדת לטייל למרגלות הר געש פעיל? עניתי – לא!

ואפילו אחרי שדאיצ'י איתו טיילתי ספר לי על ההתפרצות הגעשית הדרמטית באביב 1723

בה בתי הכפר קנברה ורוב תושביו נקברו מתחת לשונות לבה,

התרכזתי במראות סביבי

וקשה היה לי לחשוב על "לבה רותחת".

עיני נעו בין ההר שהתגלה לפני בכול הוד נוכחותו, כמו שהר יודע,

עננים סמיכים שנעו, הסתירו אותו ולעיתים כיסו את הפסגה המושלגת, וחלפו הלאה.

זה היה כמו תעתוע

דאיצ׳י אמר, "זכינו", כי רק בימים בהירים אפשר לראותו.

"האם גם אתה שמח כמוני?" שאלתי את דאיצ׳י,

כן, הוא ענה, אני בא לכאן לעתים קרובות

ונטען באנרגיות של ההר.

סיפרתי לו שביוון מברכים "תהיה חזק כמו הר".

כשנכנסנו לפרק הטמפרטורה הייתה -6 מעלות והשמים כחולים

דאיצ׳י ספר לי שהמקדש בכניסה נבנה אחרי רעידת האדמה,

כדי לבקש מהאלים שהתפרצות כזו לא תחזור

השמש הבהיקה את הנוף ונהניתי מהדרמה שהשלג יצר

ליד ההר, כול פן מיופיו של טבע ומעוצמתו באו לידי ביטוי  

תצורות הנוף – יצורי לבה הפכו לדמויות דוממות

והתלהבתי מכל קרנף, פיל או פרופיל-אדם שראיתי בהם

ראיתי פנים פעורות-פה שצועק להר.

צעדתי לאט לאט. כאילו לא רציתי שהמסלול יגמר.

סלעי בזלת שחורים שנדמים כשדים שהשטן דחף מבטן האדמה

נותנים הרגשה שהגענו לנוף פרוע ובלתי מוכר

שניסיונות לתארו במילים בלתי אפשריים

הגוונים מתחדדים ואני יכולה לחוש את הביטוי לבן כשלג.

המראה הסוריאליסטי של עצים שצומחים גם מתוך סלעי הלבה וגם מראשי סלעים.

גם הזכיר לי את העצים האדירים של יקושימה

למרות שאין כלל קשר נופי בין שני המקומות

רק אולי העובדה שבשניהם נפעמתי עד דמעות והרגשתי שמחה גדולה על שזכיתי ביופי כזה

גם פרחים בשלג – הם מחזה לא מוכר לי

יש דברים שמשפיעים ומשנים את תחושת הזמן האישית,

למשל, כשאני מאוד נהנית, או כשאני נמצאת במקום שאני אוהבת או עם האהובים עלי, או כשאני מתפעלת והלב מתרונן – אז הזמן טס.

מושג הזמן משתנה כשאני צועדת בתוך שלג רך, טרי וספוגי שמאט את צעדי.

ביום הזה רציתי לעצור את הזמן

כאן מושג הזמן מאז ההתפרצות, מקבל משמעות נוספת – אפשר לאמוד אותו דרך גודלם וגובהם של עצים בני כ-200 שנים ששרדו.

וגם לראות את ההתחדשות האינסופית של הטבע בדמות עצים קטנטנים.

אני מקווה שהצלחתי לצלם גם את השקט המוחלט שהוא בפני עצמו חוויה נדירה.

בבית כשעיינתי בצילומי, הבנתי שזכיתי – הגעתי לפארק יומיים אחרי שהשלג החל לרדת.

מה שאפשר לי לטייל בתוך שלג, אך עדיין לראות את סלעי הלבה.

בסוף ינואר הם כבר מכוסים בלבן ונעלמים תחת מעטה השלג המצטבר

רשימה זו מוקדשת לדאיצ'י Daichi Ogihara שבזכותו בילינו בוקר שלם אותו אזכור תמיד

 

איך למצוא כתובת ביפן

יש דברים שלא השתנו ביפן, למשל, מציאת כתובת.

זו גם אחת הסיבות שלפקס יש עדיין שימוש נרחב ביפן המתקדמת.

בעלי הבית שולחים הסבר מפורט בפקס – מפה משורטטת או ציוני דרך – איך להגיע אליהם

בספר שינג'ו  (לורה גו רולנד, עמוד 106), המתאר גם את האווירה של טוקיו (אדו) בימי הביניים,

מצאתי קטע המתאר סבך הסמטאות בעיר העתיקה וציוני דרך איך להגיע למקום מסוים:

גם כיום, רק לרחובות הראשיים יש שמות. לרחובות הקטנים אין שם.

הווייז, גוגל מפס והטלפון הנייד – בהחלט הקלו על האתגר של מציאת כתובת

***

ניסיתי להבין למה אני מתקשה לזכור את המסלול מבית המלון אל ביתם של בני משפחתי המרוחק כעשר דקות הליכה

הגעתי למסקנה שהמוח שלי מתקשה לעכל ויזואלית מרחב חדש לגמרי,

ואף שהיו לי "סימני דרך" בכל פניה, לא הצלחתי לזכור את המסלול.

הוראות פתיחה לאוניגירי ולאריזות אחרות

***

אחד שתיים שלוש

גאון מי שהמציא את אריזת האוניגירי

***

בקניות בסופר השכונתי גיליתי שצריך לפתוח כל מוצר לפי הסימונים על האריזה

לא תמיד זו פעולה פשוטה

אם לא תמשוך את מספר אחד בשפיץ של האוניגירי (משולש אורז טעים ופופולרי) ובכיוון החץ

ולא תדע איך למשוך את מספר 2 ומספר 3

האוניגירי יתפרק לך

(כך לימדה אותי ילדה בת שבע)

***

וזה מה שקרה לי כשניסיתי להכין לעצמי קפה פילטר, לפי הוראות הפתיחה על האריזה שלא הצלחתי להבין…

כלבים שמשכו את תשומת לבי

 

כלבה זקנה

לבושה בקימונו

מחובקת

***

יקושימה, 1-1-23

קידה לעץ בעל פני אנוש

בני ואני

קדים לעץ ארז עצום ושמו בודהה

הוא נותר דומם

***

מתבוננת בעץ

בפעם האחרונה

***

 

הטיסה שנדחתה

הערב בשעה 2130 הייתי אמורה לשבת במטוס ולהמריא לטוקיו.

ביום חמישי כשסיימתי את הסידורים והקניות החליטה הקורונה שהיגיע הזמן שגם אני אבין מהם כאבי שרירים.

***

אתמול ושלשום עסקתי בדחיית הטיסה, בביטולי הזמנות ובכתיבת הודעות

היות ונאלצתי לקצר את משך הזמן, הייתי צריכה לותר גם על הנסיעה לקיוטו.

***

למזלי הכרטיס שלי גמיש ואני מקווה שאצליח להגיע לעיר היפה הזו מאוחר יותר בתחילת 2023

***

שמחתי שאני יכולה להיות חולה בבית

וכשהייתי שרועה על הספה בשעת בין ערביים – התגלה לי תעתוע

 

בשבח הצללים

כשאני קוראת את הספר בשבח הצללים, חיבור מרשים שכתב ג׳ונאצ׳ירו טניזקי

אני נזכרת בתחושותי בעת שבקרתי בבית הקרמיקאי קוואי קנג׳ירוס

באור העמום גיליתי מסתורין

צילמתי מבטים פנימה והחוצה שמשכו את העין ואת הלב

עכשיו כשאני מתבוננת בצילומים אני גם מבינה למה

קיוטו, אוקטובר 2010

לבקר באתרי תיירות מומלצים

יער הבמבוק באראשימה, קיוטו, הוא אתר ידוע לצילומי חתן-כלה ולהפקות אופנה.

הייתי מוקפת בקהל רב ושמעתי מיגוון שפות.

נראה לי שההנאה העיקרית של קבוצות התיירים הייתה לצלם ולהצטלם על רקע יער הבמבוקים המפורסם

תה מאצ’ה בגוון שאהוב עלי במיוחד

מברשת כמו רגליים 

דקיקות של גמל שלמה

מתערבבות בתה מאצ'ה סמיך

***

קיוטו, אוקטובר 2010

ראיתי פרחי לוטוס מרשימים בגודלם ובצורתם

ערב אחד באוקטובר 2020, הסתבר לי שאני גם נוגסת בהם

פרח לוטוס

רוכן

אל טיפת מים

כל היופי שהקיף אותי התבטא על הצלחת

לקח זמן עד שהעזתי להרים את מקלות האכילה ולפגום בהרמוניה

הייתי שותה לאט לאט יין אומובושי

ורק אחרי התבוננות עמוקה ביופי שלפני – מתחילה לנגוס

קיוטו, אוקטובר 2010

לעצב מחטי עץ אורן, זו משאת חייו

יושב איש צעיר במרומי עץ אורן במתחם של מקדש

לבוש בבגדים לבנים מפאת כבודו של העץ

ושקוע בעיצוב מחטיו

בתל אביב אין סתיו

טיפות גשם נוחתות על עלה עץ בננה

ליד חלוני

זרועות המאוורר מסתובבות לאט

סתיו

9-11-22 תל אביב

שלכת באוויר

צילמתי ״שלט״ שמכריז על תאריכי השלכת בעיר


קיוטו, אוקטובר 2010

רקמת סתיו

קראתי בספר רקמת סתיו שכתב טרו מימוטו

על סתיו יפני שהוא לא רק עונה

הוא גם ארוע מתמשך ומתועד ביפן

דמיינתי את עצמי נוסעת במרחבי כתום-אדום, סופגת לתוכי את הגוונים האהובים עלי

נאלצתי לדחות את מועד הטיסה

וכך יצא

שבתאריך שאגיע אולי אצטרך להסתפק בכמה עלים כתומים

כל תכנית היא בסיס לשינויים

בלילה דמיינתי את עצמי נוסעת ברכבת מטוקיו

אוחזת בידי שלט ועליו רשום שם הכפר באנגלית וביפנית.

כשהתעוררתי בטלתי את הנסיעה לכפר