אם תשאלו את יעקב מה משמעות השם שראביכ (שמה של חלקה בכפר איקרית שמלאה באבנים ובקוצים, כזו שפלאחים לא אוהבים) שבחר למסעדה,

מיד ירצינו פניו, ואם יש לו רגע פנאי, הוא יספר לכם איך נעקרו בני משפחתו מהכפר איקרית,

איך נפגעה גאוותם האנושית, ואיך נאלצו להתחיל חיים חדשים, חלקם בראמה, כמוהו

ובסוף הסיפור, כשעיננו מלאו דמעות התרגשות מזדהים עם כאבו של יעקוב,

שאלתי אותו איך אתה יכול לחיות עם הכאב הזה?

והוא ענה לי: "יש ימים שאני בארבע בבוקר כבר על ההר באיקרית.

אני קוטף סברס, אורה תאנים ומוזג לי כוס עראק בלי מים.

מסביב הכול מעורפל ואני חולם שאני חוזר לכפר שלי"

את מה ששמענו ראינו גם בסרטו של הבמאי יובל כהן- איקרית, כפר קטן בארץ הקודש

http://www.youtube.com/watch?v=OTlWPxdWTCI

את הכאב שלו, נכון לעכשיו, הוא מפיג בבישול מאכלים מסורתיים עם טאצ' מאוד אישי.

זו הקריירה השנייה שלו – במסעדה המשפחתית אשתו ראדה מבשלת לצדו

ואחת הבנות ממלצרת ומגישים בה מעדנים שהם בישול עילי בכל קנה מידה לא רק פלשתיני

למנה עיקרית בחרנו במסחאן בניחוח סומאק ובנקניקיות נצרתיות

את הירק הוא מלקט וקוטף בהרים ומוסיף לחביתה ולסלט הירוק שיש בו גם פרוסות בצל סגול, ז

עתר טרי ונענע

וגם לעדשים ולכל התבשילים שמבקשים זאת

לפול שהוא טוחן בעצמו הוא מוסיף חומוס ולימון שסחט זה עתה.

לחצילים הוא מוסיף פטל או רכז רימונים וטחינה גולמית

הזיתים בוהקים ומריחים מפיגם, הפטריות מתובלות בקנמון, הלאבנה משובחת

והעיקר הוא שהמנות המוכרות האלה מפתיעות את החיך

כבר בביס הראשון חשים שהמנה מיוחדת ואינה דומה למשהו שכבר טעמנו

למשל, עלי הגפן ממולאים בבורגול, והקובה הצמחוני – קצרה תשואות ולא רק בגלל יופייה הפנימי,

והחומוס, אוי החומוס, והצ'יפס מתקתק,

לנו היה חשוב שתהיה גישה נוחה לנכים

ואכן לשמחתנו המסעדה הקטנה שוכנת בקומת עמודים של מבנה כך שצמודה אליה חניה

אני מדגישה ומציינת מידע זה, כי כה מעטות בארץ המסעדות הנגישות לנכים שיש בהן גם שירותים מתאימים לנכים!

יעקב חיאט מבשל ומגיש עם חיוך אוכל שהוא סגנון חיים

ומאתנו הוא קבל המון מחמאות. חזרנו לארוחת בוקר כי מזמן לא נהנינו כל כך ו

לא יכולנו לטעום הכול בארוחה אחת

שראביכ מסעדה עממית קרובה לכניסה הראשית לכפר ראמה

המסעדה נסגרה ואולי פתוחה בסופי שבוע

0509110230  049995768