ההתרעה ב-00:02 תפסה אותי בין שני תאריכים חשובים לי:

תאריך ראשון בו הגעתי לאי ממש במקרה ב-18ביוני 2014 ותאריך השיטוט הראשון באי, שהתרחש היום לפני 11 שנים ב-19 ביוני.

11 שנים!

מכל צירופי המקרים הרבים שהתרחשו בחיי, זה היה העצמתי ביותר – כנראה שהייתי צריכה להגיע לכאן.

אני זוכרת כל פרט – יצאתי לשוטט בסביבה לא מוכרת, כשרוח החזקה ביותר שחוויתי אי פעם, מעיפה לי את הכובע, נכנסת לי לחולצה ומנפחת אותה, ועושה בי כרצונה.

היה קשה ללכת מולה ולא ראיתי איש. צעדתי כמה שעות עד שהתעייפתי, הגעתי לצומת ועצרתי טרמפ.

בזכות הטרמפ הזה, נסעתי בטרמפים במשך כשנה והכרתי המון אנשים.

גם את תיאו, ראש האי שעצר לי והפכנו לחברים.

הייתי תמימה לדעת שממש לא מקובל לנסוע בטרמפים.

ובכלל הייתי תמימה בכל מובן.

בשבילי אלה תאריכים שמסמנים אירוע מכונן בחיי שהשפיע עלי ועל מהלך חיי בכל השנים האלה, בהן טסתי הלוך וחזור בין האי לבין תל אביב

שהיות ארוכות וטיולי רגל בטבע, הביא אותי להתבוננות פנימית עמוקה, ואפשרו לי לעבור תהליך אישי וחברתי ולהכיר את עצמי הרבה יותר טוב.

גם היום הייתי אמורה לשוטט עם (או בלי) חברים באי.

(נסיעה מספר 20 שהתבטלה)

אבל כרגע שדה התעופה סגור וסירנות חותכות את האוויר ותכף אצא לשיטוט ארוך בסביבה