לפנות ערב השמיים היו רכים אך דרמטיים

ושעה ארוכה התבוננתי בהם עד שענני האש נרגעו, ושמי התכלת הפכו לשחורים.

בערב החלה להדהד סופת רעמים מתגלגלת.

בתחילה הרעמים נשמעו רחוקים. קראתי והקשבתי להם ולנפילת טיפות הגשם.

בשעה שש החלה סופת ברקים.

כיביתי את האורות בבית, פתחתי את התריס ונכנסתי מתחת לפוך,

כאילו השמיכה תוכל להגן עלי.

התבוננתי בברקים שפילחו את השמיים.

לא יכולתי להתיק את המבט מהמופע הלא צפוי שהתרחש מולי.

חיפשתי מילים לתאר את מה שאני רואה.

לא ידעתי אם הברקים קרובים או רחוקים.

אם הם מעלי או מעל הפלופונז

שאת אורות שתי הערים – ניאפוליס וגיתיו – יכולתי לראות מולי.

היה נדמה לי שמישהו מכבה ומדליק מתג כל כמה שניות

אז, הוארו חלקים מכיפת השמיים, או חלקם התחתון מעל הים.

כשהשמיים הוארו בהבזקים והפכו לרגע לתכלת, התגלה בהם ענן לבן או אפור.

זה היה כמו מופע אורות שכלל ליווי של מוסיקת רעמים מתגלגלת.

לפעמים ראיתי הבזק של ברק חותך את השמיים, בניצב למים ונעלם.

לפעמים ההבזק היה בשמיים מעל, ותמיד במיקום לא צפוי ומסנוור.

התבוננתי בריכוז גבוה עד שכאבו לי העיניים.

בבוקר הצטערתי שלא התיישבתי בספה מול החלון הענק

וצפיתי במופע על ״מסך גדול״

אך זה כנראה היה יותר מידי בשבילי בזמן אמת.

הסופה ארכה כשעה וחצי ונודע לי שבכל חורף יש אחת או שתיים כאלה.

זו הייתה שיחת היום, וכל מי שיכול היה – צילם

פניוטיס כתב לי : Hipper hipper show

חלק מהצילומים – מהרשת