מחלון חדרי אני רואה מידי יום את מיכליס

בעל עץ המשמש הכי גדול והכי טעים באי, (לדבריו כמובן),

בודק מה מצב הבשלת הפרי – 

מזיז את הסולם, לוחץ קלות על כמה משמשים

תולה לוחיות צהובות ללכוד זבובים.

הבוקר היגיע ליאון לעזור לו להחליט מתי לקטוף,

״אחרת כל הפירות יפלו ואפסיד את כל הפרי".

 הוא נותן לי שלושה משמשים ואומר לי לאכול אותם בעוד יומיים.

 הם קמחיים.

***

במפתיע מיכליס נועל את שער הגן ומפליג לכריתים.

כמה ימים לאחר מכן

כשאני עוזבת, רוב המשמשים כבר נפלו שדודים לקרקע. 

איש לא בא להינות מהם