השנה החלטתי לאתגר את עצמי, ולרקום מפגש מונגש עם אמנות וגרפיטי בקרית המלאכה, והפעם – לקבוצה של לקויי ראיה ועוורים,

לימור וחברי הקבוצה מגיעים לבית בנימיני

בסביבת שוליים יוצאת דופן ואהובה עלי במיוחד, שהפכה מאזור של בתי מלאכה לסטודיות בהם יוצרים אמנים רבים,

   יזמתי מפגש אמנותי

כל מי שהסכימו להשתתף ולתרום את חלקן כמוני, מעולם לא הנגישו סיור לעוורים, וכולנו ציפינו והתרגשנו.

"אני לא רואה בעיניים, אך יש לי דרכים אחרות לראות", מספרת לי א', אשה לקויית ראיה, בתשובה לשאלתי למה להגיע לקריית המלאכה אם גם במועדון או בזום אפשר לשמוע הרצאה על גרפיטי?

"מרגש לצאת מהשגרה לטיול קטן, ואם אתה עיוור או לקוי ראיה, היציאה גם מלווה בתחושת הישג – הצלחתי להגיע לנקודת המפגש במסלול שאיני מכירה. זה לא מובן מאליו.

זו פעולה שדורשת ממני אנרגיה, דריכות וריכוז גבוהים.

גם חשוב לי להיות מחוברת למקום בו מתרחשת הפעילות ולהבין איפה אני נמצאת, כדי לבנות לעצמי את הסיפור ואת החוויה. ולמי שכמוני שאיבדה את הראיה, קל יותר לבנות תמונה על סמך הזיכרונות.

אני יכולה להרגיש על הגוף את משב הרוח, אור וצל, ואת זווית השמש. להריח, ולשמוע את רחשי הסביבה.

ממששים כלי חרס ועליו ציור בולט של עלה

כשנשב בבית הקפה, אוכל להקשיב לך ובו זמנית להאזין לרעשי הרקע שמגדירים את הסביבה, להריח את הפיח, לשמוע ניסור עץ בנגריה הסמוכה ואת האנשים שיושבים בשולחן לידי, ולהרגיש שאני לא תלושה מהמציאות.

לפגוש את האמנים ולהתרכז במה שאנחנו כן יכולים "לראות וכך לגעת בדבר עצמו, תרתי משמע.

ת כלי הזכוכית בעלי טקסטורה מקומטת

לחוות את הסביבה בכל החושים, היא חוויה שונה לגמרי מאשר להקשיב להרצאה. כך אני מקבלת תחושה של אותנטיות".

ואלה הסיבות להליכת ג'יין  זו שכללה ביקור בתערוכה בבית בנימיני.

מרסל קליין מנהלת המקום קבלה אותנו בבית בנימיני בפתיחות ובנדיבות.

מרסל מסבירה על הטכניקה המורכבת של האמנים

בזכותה יכולנו למשש אמפורות מזכוכית.

גם כלב נחיה אחד הקשיב להסבר המונגש.

גם כלב נחייה אחד מקשיב לסברים

בעיני הייתה פה סמליות כי האמנים שיצרו את הכלים דברו גם על הגבול הדק בין הנראה לשקוף.

הידיים נשלחות אל תוך הכלי מזכוכית

הכלים המרהיבים במיוחד היו בעלי צורה, עובי ומרקמים שונים וגם בשבילי למשש אותם בעיניים עצומות, זו הייתה חוויה חדשה.

ואף שרובנו לא יכלו לראות בפועל, חשבתי שיהיה מעניין לעלות לגג המוצל של בית בנימיני שממנו נשקפת תצפית פנורמית אל תל אביב.

מהגג יכולנו עדיין לראות את קווי המתאר של העיר

        את העבר, כלומר את מיתחם בנייני קריית המלאכה, ואת סביבתה הקרובה שמיועדת כולה להריסה.

את ההווה על תצוגת מנופיו, והעתיד של פני העיר כפי שנראה דרך רבי הקומות המיתמרים מכל עבר.

מולנו התרוממו מגדלים ברחוב רוטשילד וסביבנו גגות של מבנים שרובם יהרסו בקרוב

                        שתינו ואכלנו משהו בבית קפה א-לה-רמפה, שהכין לנו מקום ישיבה מוצל.

וגם קולם של אמני הרחוב שפעילים ויוצרים פה גרפיטי על הקירות הגדולים נשמע.

תיארתי בפרטי פרטים את הציורים הגדולים על החזיתות מולנו, שציירו אמני הרחוב הפועלים פה, וסיפרתי קצת על גרפיטי.

פלסטרים של אמן הרחוב דדה ודיוקן של אריק אינשטין מצויר על הבנין שלידו

                       כמו בתערוכה אמפורות, בה מדברים האמנים על פירוק והרכבה מחדש,

המכנה המשותף והרושם הכללי שהעברתי הוא שרוב אמני הרחוב באופן סמלי מתארים בציוריהם עולם שמתפרק מול עיננו.

ואז הגיעה סוזי שומוביץ, אמנית רב תחומית שפועלת פה בסטודיו, וספרה לנו על תהליך העבודה שקשור לסיפור האישי שלה כפי שמתבטא בציור אחד מלא ברגש אותו הביאה

סוזי מסבירה מה רואים בציור שלה חשים בטקסטורה של הציור

היכולת שלה להיכנס לפרטי פרטים, קולה הנעים, ההתרגשות שליוותה אותה לחלוק את הסיפור ולהנגיש את הציור עד כדי כך שאפשר היה לראות אותו – עברה בין המשתתפים.

"אין סיפוק גדול יותר לאמן מאשר לאפשר לאדם עיוור לראות את יצירתו בכל ממד וחוש, חוץ מאשר עם העיניים.
תודה אלישבע היקרה על הזכות ועל המילים שכתבת בעקבות המפגש המרגש", כתבה לי סוזי..

כבר תשע שנים שאני מובילה הליכות בפסטיבל הליכות ג'יין 

וחשוב לי להעלות את נושא הנגישות בעיר כי רוב המקומות אינם נגישים לנכים ולאנשים עם מוגבלויות

הליכה זו אורגנה ע"י לימור רפאל ומרכז מרש"ל תל אביב

              רשימה זו מוקדשת לליזי שאנן, שנענתה להזמנתי להשתתף ולצלם ברגישות וברגש,

        למרסל קליין, סוזי שומוביץ ולאנשים עוורים ואמיצים שהכרתי שנענים לאתגרים ולא מוותרים לעצמם.

ולסיום הרשימה כיתוב גרפיטי שמצאתי באוסף שלי: מותק, החושך דוחק בי להזדרז לחיות.

3 תגובות ל “אדם עיוור יכול לראות גרפיטי?”

  1. ליזי שאנן

    אלישבע יקרה,

    הכרתי אותך במסגרת הליכות ג'יין,
    כשהצטרפתי לשתי הליכות קודמות שהובלת בשנים האחרונות במיוחד עבור צלמים.

    כשהזמנת אותי להצטרף הפעם, הייתי סקרנית לדעת איך זה יהיה, ולא תיארתי לעצמי,
    איזו חוויה מיוחדת אעבור באותו בוקר.
    חוויה, שאותה תיארת בפוסט הזה בצורה מדוייקת, ומחזירה אותי אל אותם רגעים מרגשים.

    אני חייבת להוסיף שזו הפעם הראשונה שחוויתי אינטרקציה כל כך קרובה עם אנשים עיוורים,
    וגם מהבחינה הזו, היתה לי חוויה מיוחדת במינה,
    שתישמר איתי להרבה זמן.

    תודה לך אלישבע, על העשיה הברוכה שלך

  2. אלישבע זלצר

    תודה ליזי למילים החמות, השתדלתי! ותודה לצילומים מלאי הרגש!

  3. זהר עופר

    כל כך מרגש ופותח את הלב, נשמע שהייתה חוויה מאד משמעותית עבור כולם

מעניין לשמוע מה אתם חושבים

  • (יתפרסם בקרוב)