יש דברים שלא השתנו ביפן, למשל, מציאת כתובת.

בספר שינג'ו  (לורה גו רולנד, עמוד 106), המתאר גם את האווירה של טוקיו (אדו) בימי הביניים,

מצאתי קטע המתאר סבך הסמטאות בעיר העתיקה וציוני דרך איך להגיע למקום מסוים:

גם כיום, רק לרחובות הראשיים יש שמות. לרחובות הקטנים אין שם.

הווייז, גוגל מפס והטלפון הנייד – בהחלט הקלו על האתגר של מציאת כתובת

זו גם אחת הסיבות שלפקס יש עדיין שימוש נרחב ביפן המתקדמת.

בעלי הבית שולחים הסבר מפורט – מפה משורטטת או ציוני דרך – איך להגיע אליהם

***

ניסיתי להבין למה אני מתקשה לזכור את המסלול מבית המלון אל ביתם של בני משפחתי המרוחק כעשר דקות הליכה

הגעתי למסקנה שהמוח שלי מתקשה לעכל ויזואלית מרחב חדש לגמרי,

ואף שהיו לי "סימני דרך" בכל פניה, לא הצלחתי לזכור את המסלול.