יש בתים שאני מבקרת שוב ושוב

כי הם מצאו חן בעיני

כי יש לי זיכרון ויזואלי או רגשי מהמפגש איתם לפני עשור

או כי כתבתי עליהם

***

פעם עצרתי בצומת וראיתי בית שמצא חן בעיני

יכולתי לראות שהיה מפואר פעם

אני זוכרת את הסייפן היחיד שצילמתי

שצמח מתוך קשת אבנים

הצצתי בחלונות וראיתי שכל הריהוט בתוכו,

שולחן עם מכוסה במפת פלסטיק,

כלי בישול מונחים על מדפים המיטה מוצעת.

האם בני הבית עזבו את הבית כדי לחזור אליו?

בבתים הסמוכים ראיתי חביות וכדי יין

***

עשור אחרי באותה צומת רציתי להציץ שוב

דלת פלסטיק עם מנעול הותקנה

החלונות שהיו פרוצים ודרכם ראיתי בית שננטש

ושכול רהיטיו וחפציו נותרו – נאטמו.

הקפתי את הבית כדי להציץ בחלל עצום שתקרתו מתפוררת והפך למחסן

בבניין הסמוך דשא צומח בחדרים, ומשפחת חתולים גרה בו

***

עצרתי ליד בית אחר שצילמתי פעם –

לפניו עמדה על בלוקים מכונית אדומה. הצמיגים והרעפים הונחו לצד הבית שנאטם,

זו הייתה בשבילה תמונה עצובה של נטישה

עשור אחרי, המכונית כבר איננה. לפני הבית עומדת שורת עצי זית מוכנים לנטיעה.

הבית וסביבתו הפכו למחסן גרוטאות

השטח לפניו הפך לשדה ירקות מטופח

השטח לידו הפך לחצר גרוטאות

חדר אחד פתוח הפך גם הוא למחסן ובו מכלי פלסטיק, דלתות וגרוטאות חלודות.

טרקטור חונה בסככה חדשה.

לפי האופנועים, הנחתי שפועלים אלבנים שכרו אותו ומטפחים גן ירק

מצבם של בתים אלה הידרדר ולכן יתכן שהם ראויים לשמש רק כמחסנים