מידי בוקר מ-9 במרץ 2026 כשיצאתי כחצי שעה לפני הזריחה

לקבל פני יום חדש,

דמעות מילאו את עיני וגופי נע במרחב הסוער כמתגונן

***

טקסי "היציאה לפני הזריחה" שאימצתי בשנים האחרונות

היו בשבילי הרגעים היפים של היום

***

באחד באפריל 2026, התעוררתי לסערה.

ערפל כבד בלע את העולם סביבי

כל מה שהתרגלתי לראות דרך החלונות הגדולים נעלם לגמרי.

הפס המפריד בין שמיים וים והאניות שחולפות.

קונטור ההרים והגבעות הובסו לתוך אפור כהה.

***

גם מחשבותיי התערפלו.

כשהעננים נעו במהירות הרוח,

לפתע האפור מולי התבהר מאוד וסינוור אותי.

צמצמתי את עיני והמשכתי לכתוב את מה שלא ראיתי

גרתי בבית שקוף – הייתי בפנים אבל גם בחוץ.

מידי פעם הגשם היכה בחלונות.

***

יצאתי החוצה לצלם טיפות גשם נחות על ענפי קידה שעירה ועל פרחי אגס-בר

ראיתי שהבוקר קחוונים וחרציות בגן,

סרבו לפתוח את עלי הכותרת שלהם כי השמש "לא זרחה"

קטפתי עלי שיבא לתה

אחרי חמש דקות

מעיל הגשם שלי נרטב לגמרי.

***

צמרות עצי הזית הצעירים נאבקו ברוח המזרחית במרחק כשני מטר מעבר לחלונות –

הרוח שינה כיוון מפעם לפעם טלטל אותן והיכה בהן.

ואף שאנחותיהן החזקות נשמעות גם בתוך הבית,

אוהה, אהה,

הרוח לא נרגע ורק שינה את כיוון נשיפותיו..

ימינה ושמאלה הן נעות במעגלים, מייחלות להפסקת נשימה.

***

אחרי דקות ארוכות הוא עוצר להפסקת נשימה

מאבק הצמרות מול עיני, עייף גם אותי

ואף שישבתי מוגנת מעבר לחלון, הרעש חדר פנימה וטלטל גם אותי.

***

הגשם פסק.

האפור בשמיים התבהר

ערפל כבד עדיין נח.

ים ושמיים התמזגו.

***

קבעתי לאכול ארוחת צהרים עם חברים

חששתי לנהוג ובקשתי מהם לבוא לקחת אותי.

(נזכרתי בנהיגה מפחידה בערפל ובחושך מוחלט)

***

לפנות ערב בדרך חזרה החלטנו לרדת לכיוון הים – השמיים הפכו כתומים מאוד.

גשם חזק ירד על גלים קוצפים.

 לא ידענו להחליט מי גבר על מי – רעש הרוח או רעש הגלים הגבוהים שהתנפצו לכביש.

(ושוב הציף אותי זיכרון מהוריקן זורבה ב-2018)

***

מרחבי האי חברים שלחו לי תמונות של שמיים כתומים וכתבו מאוד מפחיד ומוזר.

סערת החול לכלכה את כל החלונות והפכה את המבט החוצה למעורפל.

***

בערב שמעתי את הברקים מעל הפלופונז.

(ונזכרת בסופת ברקים ורעמים שזכיתי לראות בנובמבר 2025 לפני חמישה חודשים).

***

בתחושה שלי אתמול העולם עצר ליום אחד, והמחיש את השפעת הרוח עלי.

***

הבוקר התעוררתי ליום חדש – כבר יכולתי לראות מולי נוף קרוב ורחוק.

השמש יצאה ושמחה אותי, אך רק לשעה קלה

ענן אפור כהה האפיל והחשיך את הסביבה

וערפל סמיך התיישב על ההרים בכל כיוון אליו הבטתי.

מולי הים סער מאוד ואדוות הגלים נראו למרחוק.

כול הרקע סביבי, אפור מאוד.

הרוח שרק בחלון האמבטיה בווליום משתנה.

הוא גם חדר מהגג דרך חור הארובה ועצבן אותי.

כשהרעש בבית היה חזק מידי הרגשתי צורך לצאת –

זה היה עדיף מאשר לשמוע אותו נוהם ומכה ומאלץ אותי לאטום את אוזני בפקקים.

לבשתי מעיל גשם (אפור) עקפתי שלולית וצעדתי בכביש לכיוון המגדלור.

כל הצמחים בהקו ונצצו וגווניהם העמיקו.

טיפות גשם נתלו על עלי זית.

ראיתי ניצני סייפנים, פרגים שנעו ברוח, וחרוב שהוציא עלים חדשים בגווני אדמה.

כשעצרתי מול צמרות עצי אקליפטוס רועדות

שמתי לב שלא יכולתי לשמוע שיחות ציפורים.

***

בשבוע רצוף של סערות חשבתי על ההשפעה של השינויים הקיצוניים על הגוף ועל מצב הרוח –

תהיתי איך הנפש יכולה להתאים את עצמה לשינויים כאלה.

מאפור-כהה לתכלת-בהיר. מכחול לאפור. מגשם לשמש,

מסינוור לאפלולית,

והגוף על כל אברי התחושה שלו נאבק להסתגל לכל זה

מיום סופה סוער, ממשבי רוח עצומים וזועמים לדממה מוחלטת.

כשהלכתי לישון לא ידעתי לאיזה מזג אוויר אתעורר –

האם אלבש מעיל וכובע או אמרח קרם הגנה בגלל הקרינה העזה?

***

זה נשמע אולי בנלי,

אבל השיטוט בטבע סוער מאפשר לי לקבל את השינויים החדים במזג האוויר

לזרום איתם ולתת להם להוביל אותי.

***

ענן אפור מאוד נח ביציבות ומתכתב עם הרי הפלופונז

ועם הים שהאפיר

וכל הצלליות שנמסו לתוך האובך.

הרוח צפון-מזרחי התחזק טלטל הכול וגם אותי

***

כשאני מצלמת על קו החוף הסאונד שואב אותי.

הרוח והגלים חוטפים לי המחשבות.

הרעש כל כך חזק שאני נאלצת לברוח ממנו

***

***

הסערה נמשכה ששה ימים – נדמה לי שכבר שכחתי שצבע הים והשמיים יכול להיות כחול.

הרוח גזל ממני את מצב הרוח, הרגשתי חסרת מנוחה.

***

גוזל של סנונית עמד על חוט חשמל מנסה לשמור על שיווי משקל ומתייאש.

מידי פעם הוא מתעופף ודי מהר חוזר למקומו.

ראיתי את אמו מתקרבת וחובטת בו, עוף גוזל, תתאמן!