יום ארוך עבר על כוחותינו – ז"א על בלצ'ו ועלי בדרכנו בין תל אביב לאוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע ובחזרה

 

 
 
 
 

במושבנו באוטובוס כשצחקנו בהתעלמנו מהנוסעים האחרים, עוד היה בסדר. אבל כשבשער הראשי קבלו את פנינו צחקנים נוספים – אנזו אגדה גורן ופמלייתו – בלצ'ו הצטרף לצחוק ואני אחריו, עוד ועוד מבטים סלחניים ננעצו בנו. בקפה "ארומה" המצב החמיר.

 

 

סטודנטים שקטים לא הבינו על מה, ובעיקר למה האיש צוחק. חלקם קמו ממקומם באמצע הקפה ועזבו את השטח. אחרים ניסו להתעלם ממנו מסיטים את מבטיהם הצידה כדי למנוע קשר עין. חלקם שאלו מה זה פה. אבל הגרוע מכול קרה באודיטוריום הקטן בו התאספו סטודנטים ללימודי אפריקה לשמוע את השיעור של בלצ'ו. ואיזה שיעור.

 
 

קודם כל הוא ירד מהבמה, פנה אלי בצחוק גדול כשמצלמות הטלביזיה מכוונות אלינו, ואנחנו משחררים את הרפלקס וצוחקים.

אני משתפ"ית ידועה אבל הסטודנטים היו רציניים מידי. גלי צחוק לא עברו פה. חיוכים – הרבה. התגובות מסביב היו בעיקר של תמיהה. הם התלחשו ביניהם, לא רגילים לשיעור חווייתי. רק כשבלצ'ו הסביר איך מחקרים הוכיחו שהצחוק יפה לבריאות – הגוף משחרר אנדרופינים ונוצרת תחושת שיחרור ושמחה ודבר על שילוב של צחוק בתהליכי למידה – אז יכלו להאזין לו ביתר קלות. ע' , פרופסור לגיאולוגיה שישב לידי, לא היה מסוגל להעלות בדל חיוך.

 

 

פה בין כותלי האוניברסיטה, משכן הידע והאינטלקטואליות הסתבר לי שלצחוק זה מביך, מבייש אפילו.

 

 

המסתכנים, מחו דמעה בחשאי, כיסו את עיניהם או הניחו שתי כפות ידיים על השפתיים או על העיניים כדי שמישהו חס וחלילה לא יראה אותם צוחקים. אתם מבינים, אסור לצחוק! הצליל הטבעי הזה שישנו בכל אחד מאיתנו, שכל תינוק משמיע בטבעיות –  מאיים על רובנו.

 

 

מזל שדני הצלם של ערוץ 1 התמוגג מנחת, ואהב מאוד את המפגש עם בלצ'ו. על פניו נמרח חיוך רחב. הוא מיהר לאולפן ושלח לשידור בחדשות השעה שש וגם בחדשות המוקרנות ברגעים אלה, ראיון וצילומים מהמיפגש המיוחד הזה.

 

 

גם הכלב הנרי הצביע בזנבו כלפי מעלה. בסוף כשהמאסטר הבינלאומי לתיראפיה בצחוק העלה את כולם לבמה והחל בתרגילי שחרור כולם הסכימו לצחוק קצת והיה שמח.

 

 

בדרך לאוטובוס ראינו אם אתיופית וחמשת ילדיה. בלצ'ו הרגיש לרגע כמו בבית והחל לקרקר כמו תרנגול. הם הכירו אותו מהטלביזיה האתיופית, ושמחו לצחוק איתו סתם כך ברחוב.

 

 
עוד על בלצ'ו ברשימה http://www.notes.co.il/elisheva/63525.asp   

8 תגובות ל “צחק בצד (צ' בשוא)”

  1. ד' סטודנט שנכח

    חברי בקשו ממני להגיב בכתב לרשימה זו בשמם
    .
    אנו מודים לכם על השיעור המאלף של בלצ'ו. אחרי הרצאתו קיימנו שיחה רצינית על הקושי שלנו להתגלגל מצחוק. כולנו נהנינו מאוד, חייכנו ואהבנו את האיש הזה, אבל צחוקו המתגלגל הנובע מחופש פנימי, גרם לנו להסתכל על עצמנו ולהבין כמה חבל שאיננו יכולים לצחוק. הבנו שהסטרס המתמשך במציאות חיינו פה, המוסכמות המשפחתיות והחברתיות בהן אנו חיים, לא מאפשרות לנו לצחוק, ואנו מצטערים על כך שכן, אין כמו הצחוק כדי ליצור איזון פנימי. אנו מודים לכם שהארתם את עיננו ומקנאים באדם שצחוקו עזר לו להחלץ מתחתיות החיים והוא עושה בו כבמנוף לטובת אחרים הזקוקים לו.

  2. סטודנט

    עד שהספקנו להכנס לעניין ברצינות לעניין הצחוק הסתיימה ההרצאה המיוחדת. התרשמתי שדווקא בארץ מוכת רעב, יש משפט שרשמתי מפיו:קפיטפיטו פיטו – חיוך טוב מאוכל. אדם זה שבורך ביכולת טבעית לצחוק תורם לקהילה ועובד עם יתומים, חרשים וקשישים. יישר כוחו! אני מקווה שתהיה לי הזדמנות נוספת לפגוש אותו,

  3. יעל וינר הרפז

    כמו תמיד הכתבה נוגעת בדיוק במקומות הנכונים והרגישים והיא כל כך חשובה כדי לראות לאיזה מצב רוח נקלענו וכמה חשובה עבודת הפצת הצחוק שעושים בארץ ובעולם מנחי יוגה צחוק כדי להחזיר עטרה ליושנה ושעם ישראל יחזור ויהיה בריא בצחוק וברצינות

  4. שי

    לוקח קצת זמן עד שהרצינות מפשירה, במיוחד כאשר מדובר בסטודנטים. האקדמיה מחנכת לרצינות אבל שוכחת שכדי שדווקא חוסר הרצינות הוא זה שדואג ומטפח אותה. מעבר לכך, האקדמיה מלמדת אותנו שיש סיבה לכל עניין. לכן, לצחוק ללא סיבה הוא עניין תמוה. לו הייתה סיבה היה בוודאי קל לכולם יותר לצחוק. האם באמת צריך סיבה ספיציפית לצחוק ? השיעור שבלצ'ו העביר חשוב מאין כמוהו ואני מודה על שלמזלי הטוב ביליתי זמן קצר במחיצתו. אמסגנלו (תודה באמהרית)

    ו- חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

  5. נורית טל דורות

    אפילו באוניברסיטה כבר מבינים שהצחוק טוב לבריאות הגוף והנפש. מה שאנשים יודעים כבר שנים באופן אינטואיטיבי מוכח עתה במחקרים רציניים. מותר לכם לצחוק רבותיי הרציניים, יש לכם אישור מהמימסד. הניחו את האגו המנופח והרציני בצד והראו את הצד האנושי שלכם, החום, הלבביות באמצעות צחוק. זה כבר לא טיפשי לצחוק – טיפש מי שלא צוחק והרבה!

  6. רותי

    איך נביא צחוק לחיינו? זו הייתה שאלה חשובה שבלצ'ו, מאסר בילאומי לתיראפיה דרך צחוק, העלה בהרצאה שלו. מנסיוני צחוק יכול לשחרר מתח ורגשות שליליים. הייתי רוצה להצטרף לקבוצת יוגה צחוק ולהכניס לחיי יותר צחוק על בסיס קבוע…

  7. בת שחר

    מי שמעוניין לצחוק במועדון צחוק מוזמן לירושלים בימי ו' ב9.00 ברבי בינימין 7 בית הכרם
    בת שחר טל. לאישור הגעה 0523409998

  8. אוסנת יעקובוביץ סלע

    צחוק צחוק, כולנו מבינים, שצחוק הוא עניין רציני. כדאי לשבת ולחשוב, בכובד ראש, איך מהיום אנחנו מתחילים לצחוק כמה שיותר ואם אפשר, רבע שעה רצופה ביום! כמנחת יוגה צחוק, אני מודעת לקושי הרב בשינוי הרגלים ובעיקר בשינוי דפוסים חברתיים. מובילים חברתיים צריכים להתחיל בתגמול על צחוק ורוח שטות במקום תגמול בלעדי לרצינות וכובד ראש. מי שמעוניין להצטרף לקבוצת הצוחקים מוזמן ליצור איתי קשר 052-3122640 osnatys@gmail.com
    אלישבע יקרה – תודה על תרומתך הגדולה בהפצת האור!

מעניין לשמוע מה אתם חושבים

  • (יתפרסם בקרוב)