מה מחפשת עירונית כמוני בצפון הרחוק? קצת הפוגה מהעיר בצורת ירוק על כל גווניו – לפתוח את הבוקר בחביתת ירק שמורכבת מביצי התרנגולות שהעירו אותי השכם בבוקר, מכרשת בר שבעצם היא מין של שום, מקוראת, שמו הערבי של ירק בר הדומה לבצל ירוק, ומאמירי הצימוח של דלעת הנחש שבערבית נקראת טאנטול, כולם הצטלמו פה.

 

 

 

הם נקטפו במו ידי בעת טיול בוקר – וזו התוספת העונתית הירוקה לחביתת הבית. לקערת הסלט הטרי התווספו רוקט חריף ועלי חסה שנקטפו זה עתה מגינת הירק. בצלוחיות נחו מיני זיתים שחורים, בוהקים ומרוצים עם או בלי פיגם, תוצרת בית כמובן. הלבאנה הוגשה עם שמן זית וזעתר, ומעל הכול הלם בנו ניחוחו של ההל, שי' בעלת הבית ואופה מוכשרת, החליטה להוסיף ללחם הטרי שאך יצא מן התנור. אחרי ארוחת הבוקר הירוקה תרתי משמע – יצאנו לעבודה חקלאית – לעשב את גינת הירק ולזמור בכרם.

 

"בואי קחי את המזמרה שלך, תלמדי לגזום גפנים", ציווה עלי א'. "יש בד ויש זמורות, הוא מראה לי, ואני קוטמת את הזמורות לפי הוראותיו, שתי עיניים מעל הפרק, ומגלה שהמלאכה הרבה יותר מסובכת מאשר היא נראית.

 

 

 

"עת זמיר הגיעה, יש המפרשים את עונת זמירת הכרם. יש הזומרים את הזמורות בסתיו ואצלנו
נהוג לזמור באמצע החורף, כחודש חודשיים לפני הלבלוב. יש הרבה דרכים לזמור כרם
לפי הענין והזן. וכן, זה מעצבן שבאמצע העבודה את רושמת. תביני, בעבודה כמו בעבודה, מתרכזים בדבר שעושים. הגפן זקוקה למלא תשומת הלב". פה בתמונות רואים "לפני ואחרי
", וגם אני, אחרי, קצת יותר מאושרת מהמרחב הירוק הזרוע כלניות, מהשמיים האינסופיים, ומהתקווה ליין טוב הגלומה בכף ידי האוחזת במזמרה.
וכאן תוכלו לראות איך נראית הגפן בסופשבוע אחר, בעונה אחרת.

אחת תגובה ל “עומדת עירומה בכרם”

  1. צביקה שור

    רשימה יפה, הסידור על הצלחת נראה כמו אסתטיקת זן יפנית.

מעניין לשמוע מה אתם חושבים

  • (יתפרסם בקרוב)