בביקור אצל חברה בעלת גינה מפוארת, ראיתי אותה קוטפת פרחי פרג סגורים,

(כדי לדלל את הכמות שלהם)

וציינה שהם יפתחו במים.

קטפתי גם אני, ושמתי בצנצנת.

הם נדמו לי כרקדניות גמישות שנמצאות בשלבי הכנות אחרונים למופע פתיחה.

כעבור יומיים התרחשה ההפתעה.

צפיתי בשלושה מהם מתכוננים להיפתח –

מאותו רגע לא הסרתי מהם את העיניים ושמתי לב לפרטי פרטים –

הניצנים סגורים ועטופים בקליפה דקיקה וירקרקה ופס במרכזה.

בעת שצילמתי אותם מקרוב,

גיליתי שהקליפה וכל אורך הגבעול מכוסים בשערות עדינות בצהוב-אדמדם שניצבות להם, כמו ריסים.

כל גבעול מתעגל לכיוון אחר.

בתחילה נפתח חריץ לכל אורך הקליפה כאילו מישהו חתך קו ישר,

ויצר לעלי הכותרת פתח כמו עין המציצה מאפלולית לאור,

להציץ לרגע לעולם אליו יפתחו.

צילום: ו.בולוטין

החריץ מתרחב ליד החיבור לגבעול, הקליפה מעט נפרדת,

ובולט הניגוד בין הירוק לאדום.

בעודי מתבוננת, פרח אחד קטן, לקח נשימה והעיף מעליו באחת את הקליפה.

שני פרחים שלידו (בהם אני מתבוננת ברגעים אלה),

לקחו אף הם נשימה דחפו את הקליפה כלפי מעלה,

ויצרו מרווח בין עלי הכותרת הסגורים ומכונסים עדיין, לבין הקליפה.

האחד, עדיין מקומט כמו עורו של תינוק שזה עתה נולד,

פתח לרווחה עלה כותרת אדמוני אחד והמתין לאור שיעזור לו.

תוך כשעה קלה נפתח לראווה

אבל לא הסכים לוותר על הכובעון שנותק ממקומו הקודם, 

ונצמד לעלה כותרת אחד, כמסרב להיפרד.

(צילום: ו.בולוטין)

כשנשר, הוא נדמה לי כמו פה פתוח של גוזל.

 במהלך הבוקר הציגו לי עוד ארבעה פרגים מופעי פתיחה.

עלי הכותרת הדקיקים, נראו לי כיצירת פאר של קליגרף יפני

שקמט נייר וצבע אותו באדום בוהק.

מקומטים הם נפתחו ופנו לאור ורטטו מידי פעם.

העלים ששוליהם המשוננים נראו כגזורים במספרי אמן,

נפתחו עוד קצת, עוד קצה נשימה, עוד רעד קל,  

עד שזעו ונפתחו במלוא עצמתם והציגו ארבעה עלי כותרת גדולים מאוד,

וגילו את האבקנים השחורים בליבם, הנתונים סביב מיכל הזרעים.

צפיתי בחשיבותם של אור, אוויר ומים.

ברגעי הסיום הם נפתחו לרווחה ונראו לי עוד יותר גדולים,

ואז עלה אחד נשר

ואחריו שלושת הנותרים ואחריהם – האבקנים שנראו כריסים, צנחו אף הם.

העלים שנשרו נחו לפני חיים עדיין, בוהקים ובעלי נפח,

וגיליתי שבחלקם הפנימי – בתוך האודם העז,

צייר אותו הקליגרף צורת חרוט שחור שתחומה בקו לבן, בדיוק בגובה האבקנים.

 לאט-לאט צפיתי בתהליך גוויעת העלים –

צבעם העמיק ושוליהם השחירו, והם נחו על משטח לבן מכווצים ודוממים.

בבוקר למחרת מצאתי אותם מצומקים ובמשך כשבוע צבעם העמיק לסגול כהה.

***

לא יכולתי לעשות את ההקשר בין הפרח החי

שלמרות עדינותו הוא מיטלטל בחוזקה גם מול רוח סוער,

לבין סוף הפריחה והקמילה.

לוקח זמן לתרמיל הזרעים להתייבש ולפתוח "תריסים"

ודרכם להפיץ זרעים שחורים וזעירים

(צילום: ו.בולוטין)

(אספתי את מכלי התרמילים שפתחו חלונות מלבניים להעיף את הזרעים לאט-לאט)