בינתיים קורונה

על ים וחופש

ביום חמישי שבין יום העצמאות לסופשבוע, כשכולנו כבר מבולבלים וחסרי סבלנות, יצאתי לכיוון הים לבדוק את משמעות הגעגועים שלי.

אני לא באמת מתגעגעת לחוף האורבני העמוס של תל אביב, אני מתגעגעת לחוף ביוון. אבל כרגע הים מסמל תקווה.

היה יום מושלם, ים חלק, והתחשק לי לקפוץ למים ולשחות.

אחרי חצי שעה של הליכה בחול באו מולי שני פקחים עוטים מסכות ועצרו אותי. אמרו לי אסור לצעוד בחול, רק  על הטיילת. מאיפה אני אמורה לדעת זאת? והם ענו בגאווה, בשביל זה אנחנו פה.

תמיד כשמתגלה לי הים בחוף גורדון, אני מרגישה שהשארתי את העיר מאחור ויכולה לנשום עמוק ולראות אופק.

הכי אני אוהבת את מגע החול והמים בכפות הרגליים ואת רחש הגלים ששואב את המחשבות שלי אליו ומנתק אותי משאון העיר.

ישבתי בספסל מול הים אכלתי ארטיק בננה שוקולד וגיחכתי למראה השלט של הקיוסק שקוראים לו בינתיים כי הוא זמני, ולידו פרסומת לקורונה, כלומר, בינתיים קורונה.

אחרי שהנצחתי את השלט צילמתי גם סירה וחזרתי הביתה מרוצה.

נראה לי שברגע שיפתחו את הים לשחייה, אזנק לתוכו בלי גלגל הצלה.

נשתמע מחר ושנהיה בריאים

מעניין לשמוע מה אתם חושבים

  • (יתפרסם בקרוב)