כשתפיסת הזמן השתנתה וגם התאריך הפך חסר משמעות - אני מתרכזת בפרטים הקטנים של היומיום

ברדיו שמעתי ששני שליש מאוכלוסיית העולם סגור בבתים. עד מתי? אנחנו לא יודעים.

אז היות ואני לא יודעת כמה זמן זה ימשך, החלטתי לא להיות בעמדת המתנה.

אני לא מחכה שזה "יגמר כבר", כמו שכמה אנשים מאחלים לכולנו, החלטתי לקבל את המצב, לא להתלונן ולא לחשוב מה יקרה.

בימים בהם השגרה נלקחה מאתנו והשליטה על חיינו כפי שהיו פעם הפכה לתחושת אי ודאות מוחלטת, כשתפיסת הזמן השתנתה וגם התאריך הפך חסר משמעות – אני מתרכזת בפרטים הקטנים של היומיום – בהכנת הסלט ובחיתוך הפרי שאני אוכלת, בנגיסות קטנות מכריך אבוקדו.

אני נהנית אפילו יותר, מפעולות כמו רחיצת כלים, הברקת הכיור מנירוסטה ושטיפת הרצפה.

השהייה הממושכת בביתי מאפשרת לי להעריך עוד יותר את הנוחות והיופי שיצרתי סביבי.

הבוקר התעוררתי בריאה. פתחתי את החלונות, שתיתי כוס מים נקיים, הכנתי קפה שחור עם הל, בישלתי דייסת קווקר, הבטן שלי ואני אמרנו תודה.

בשמונה הצטרפתי לתרגול מדיטציה חינמי עם המורה מנו כץ. אח"כ התחשק לי ללמוד ריקוד בקבוצת הפיסבוק מתבודדים יחד.

אני יכולה לבחור מה מתחשק לי מתוך אינסוף פעילויות ברשת. ערוצי היצירתיות שלי זמינים לי ואני כותבת כל יום ומקליטה פוסט קולי. אני גם יכולה לדבר עם כל אהובי וחברי.

כל זה לא מובן מאליו. ועל כל אלה אני אומרת תודה שוב ושוב.

נשתמע מחר ושנהיה בריאים.