סדר היום של אי-עשייה

צחי אומר לי, אני מתרגל אי עשייה. ואני שואלת אותו, איך אתה עושה זאת, כלומר, מה סדר היום של אי-עשייה?

אי עשייה, הוא עונה לי, זה לעשות מה שמתאים בכל רגע נתון ולא להילחץ מהריק, וזה אומר שאין לי סדר יום.

משפט זה הבהיר לי שההבטחה היחידה שהבטחתי לעצמי ושלא עמדתי בה עד כה, היא לנוח.

בשבת ישנתי עד שעה מאוחרת, ואחרי הקפה התעמקתי בסרטוני הדרכה של נתלי תמיר, שמלמדת בסדנאות צילום בנייד מתחת לאף, טריקים וטכניקות שיהפכו כל תמונה לפנינה.

היא דרבנה אותי לצאת לטיול בגשם ולצלם בין הטיפות, וזה מה שעשיתי.

ברחוב ויזל 15, פתחתי זוג עיניים למראה בניין שיורדים אליו במדרגות רחבות כדי להגיע לכניסה ולחצר ענקית ומאוד מוזנחת.

זה הבניין היחידי בסביבה שנמוך ממפלס הרחוב!

התיישבתי מתחת פיקוס ענק וערכתי את התמונות שצילמתי.

שכנים שהגיעו סיפרו לי שבבניין זה התגוררו עובדי ממשלה שהחזיקו בסוסים.

אולי זו אגדה אורבנית, אבל גם מאיר דיזנגוף ראש העיר הראשון היה רוכב על סוס לבן בשדרות רוטשילד.

בצהריים המאוחרים אחרי שתי שיחות טלפון ארוכות, התעייפתי.

היה מתאים להיכנס למיטה במזג אוויר סגרירי.

בחרתי והאזנתי לסיפור שנקרא כלא, מתוך סיפור ישראלי, תכנית פודקאסטים אהובה עלי בגל"צ.

קצת נמנמתי, רוקנתי את הראש ממחשבות.

אחרי כחודש של הסתגלות לבידוד ועשייה מהנה ומעשירה אך בלתי פוסקת, המנוחה אפילו יותר מתוקה.

נשתמע מחר ושנהיה בריאים