מרץ 2013 139

089

בשנה האחרונה הפכתי לציידת גרפיטי ולבעלת אוסף גרפיטי גדל והולך

006

כשהתחברתי בפייסבוק  לעמודים של אמני הרחוב, נודע לי על אירוע נדיר מסוגו שנרקם בסודיות  ונחשף לראשונה לקהל בשבת ה 16-3-13 – טובי האמנים בעיר נענו ליזמתו של האמן Dede, ובמשך כחודש עבדו בבניין נטוש אי שם בגבול יפו תל אביב

090

לא היה סיכוי להגיע לכאן, אלא מפה לאוזן או דרך הכרות אישית או וירטואלית עם האמנים, כי קלוש הסיכוי שתל אביבי יגיע ללא סיבה לאזור קו תפר זה בין תל אביב ליפו בעצם גבול תל אביב, גבול יפו

061

גבול מטבעו הוא אזור ביניים שאיש לא מטפח ואיש לא שוהה בו מעבר למה שצריך

הסביבה

008

 כדי להגיע לכתובת שפורסמה בעמוד הפייסבוק של Dede, צריך היה לחפש את הרחוב במפת העיר מדובר באזור שוליים תחום בכבישים ראשיים, שננטש ונעזב. זו שכונה קטנה שנראית כמו רחוב בכפר פרובינציאלי. יש בה בתים ישנים בני קומה אחת וכמה בתים שמיועדים להריסה, כמה עצים יוצאי דופן, מוסכים ומבני תעשייה, חצר גרוטאות אחת, מכללת תל אביב – יפו, ומרחב פתוח.

091

 בכניסה מיד נדרכנו – האווירה שהשתנתה והסביבה הלא מוכרת –  דרשו מאיתנו ריכוז ותשומת לב

בסביבה זרה לעין ולאוזן – המוח שלנו נדרך ונוטה לקלוט יותר גירויים

187

למשל, כשהגעתי שוב בפעם השלישית אחה"צ, קבל את פני המואזין – והקלטתי אותו

007

הבניין הנטוש מצטלם היטב ומתאים לסביבה שננטשה אף היא עד שיבוא קבלן ויבנה עוד פרויקט וירים מפלצות שראשיהן בשמיים

(השכנים מספרים שמחיר הבניין המיועד להריסה 880000 ₪)

ואכן, קראתי הבוקר שבעתיד הקרוב תבנה פה שכונה בת 1500 דירות.

בכניסה היה כתוב WELLCOME רב משמעי (ספר אורחים לא היה)

086

אך איש לא קבל את פנינו כי הדלת נעקרה כבר מזמן וכל מי שרוצה יכול להתפרץ פנימה

001

כיתובים נוספים התריעו שהמקום מסוכן ויש לעלות במדרגות בזוגות

081

בהול הכניסה העצום עמדנו משתאים על גודל ההזנחה – בקומת הכניסה ראינו קירות שחורים ומפויחים, משקופים אכולי שמש וזמן, שדלתותיהם, חלונותיהם והקשתות מעליהם – נעקרו ונמכרו בשוק הפשפשים הסמוך. הרצפות המצוירות של בניין שהיה מסוגנן פעם – דהו

032

003

221

בכניסה להול היו שרידי כיור ואח עצים

219

כשהעין התרגלה לאפלולית, גילינו ששני חדרים הפכו לאורווה של סוס חום וסוסה לבנה ששמה סימבה ושהתה בחוץ לרגל האירוע

מרץ 2013 085

216

087

ראינו ערימות של מרצפות מצוירות וחרא של סוסים

084

המבנה האדריכלי של הבית – מרשים

085

החדרים בשתי הקומות בנויים סביב הול גדול וממנו בכל קומה, נפתחים ששה חדרים גדולים, ויש עוד מרפסות קטנות וחדרי שירותים ומטבחונים

אחרי ההלם הראשוני, עלינו במדרגות לקומה הראשונה

080

על המשקוף נכתב כניסה אך החץ כיוון החוצה

209

כמו שאמני רחוב אוהבים – הפרויקט עבד על מחאה והומור, תחכום ודו משמעויות

018

049

אור עז שאי אפשר היה לעמעם אותו, חדר פנימה בחצות היום והציף את החדרים וגם אותי.

יש משהו עצוב ומכעיס כשמביטים בשרידי יופי. תחושה של יושן מעוררת נוסטלגיה ומעלה זיכרונות ואסוציאציות.

לחורבה יש רק עבר, אין לה עתיד.

ופה אמני גרפיטי מוכשרים, יוצרי אמנות שוליים עירונית, שמעדיפים להביע את עצמם ולצייר על קירות של בניינים ומבנים נטושים, על גדרות וחניונים ברחבי העיר מתוך התרסה ואידאולוגיה, במקום להציג את יצירותיהם בגלריות ממוסדות וסטריליות – עשו מעשה. הם נכנסו לסלון ולחדריו של הבית ולרגע שוב הפיחו בו חיים חדשים.

הם אפשרו לנו המבקרים להתבונן ביצירותיהם ותוך כדי כך להתבונן על עצמנו.

והיצירות נגלו אט אט תוך כדי כניסה ויציאה לחדרים הריקים מחפצים ומבני הבית, ובתוך הריקנות הכפויה – נמשכה העין אל המעטפת הפנימית, אל הקירות המצוירים שקבלו עצמה כפולה ומכופלת

כמו זקנה שהתהדרה לרגע – הלבישו, איפרו אותה וענדו לה תכשיטים – אך הצבע והקישוטים הדגישו עוד יותר את בלותה.

אני עצמי חוויתי הצפה רגשית ולכן לא הייתי מסוגלת לכתוב מיד רשימה זו.  הבניין ריגש ומשך אותי ולכן חזרתי אליו עוד כמה פעמים.

קולאג' רב רבדים

007

בביקור השני הבנתי שיש פה רבדים רבים לקלוט, לעכל ולהפנים

031

023

021

מעשה האמנות נרקם במשך כחודש מתוך הקשבה וחיבור מתבונן לחללי הבית וגם לסביבתו כולל השכנים הסקרניים ושני הסוסים

051

כשעמדו מול טקסטורת הקירות המתקלפים, מבעד למלבני החלונות קלטו עיניהם גם את תכלת השמיים ואת הצבע הכחול של הבניין שראו בחזית הצפונית ואת שדה חרציות הבר שבחוץ, את הגוון הצהבהב של המסגד, את האפור של המכללה ושל מגרש החנייה. את הסגלגל של פרחי המטפס בכניסה.

012

058

האמנים ציירו על הקירות והתחברו לרבדים הפסטליים של שכבות צבע רבות שנים שנצבעו זו על זו כמו בבית סבתי – ירקרק וכתום, וורוד וצהוב, תכלת, אפור וחום חלודה שהתקלפו ויצרו חיבורים ומירקם של גווני גוונים שמתקלפים, מגלים ומסתירים ומשתלבים ביניהם

184

כמו שע' חברתי האמנית אמרה: "רק הזמן יכול ליצור כזה יופי"

050

מרץ 2013 105

היצירות השתלבו בהרמוניה עם המבנה המתפורר

העין נמשכה לשתי וערב של ברזל זיון חלוד שהזמן חשף בתקרות

044

חלק מהקירות נצבעו ברולר שטאנץ' (שחזר לאופנה)  כדי ליצור דוגמה כמו של טאפט. בכל חדר דוגמה אחרת

054

מרץ 2013 135

הקולאג' הורגש הן בעבודת הצוות שנוצרה פה והן בחיבור הרב סגנוני שיצר עוצמה שגרמה להצפה

048

אני מניחה שהבניין עצמו יצר השראה שהגבירה את האקספרסיביות של היוצרים בו וזה עובר לצופים

047

המירקם, הטקסטורות והשפעת החוץ

 לצ'י בחרה בצבע ירוק עז שחדר לחלון המערבי בו עבדה ועל הקיר השאירה את המכחול בו ציירה

189

129

WONKY MONKY הושפע מצהוב עז של חרציות פורחות

067

168

רוס פלזמה התייחס לצבע השחור ששולט בקומת הכניסה

024

הוא המציא דמות גרוטסקית לקוחה כאילו מעולם הזוי ולא מציאותי בו הכול מתעופף, מתפרק ולא נגיש – ידו של היצור המצוייר לא יכולה לאחוז בעכבר, וחפצים כמו המחשב, הכיסא והמפתח מתעופפים סביבו – כך הוא בחר לבטא את חוסר יכולתו להתחבר בעולמנו המנוכר

עצם השיטוט בין חדרי בית הוא חוויה לא מוכרת – מצאתי את עצמי עוברת מחדר לחדר שוב ושוב כמנסה לחבר יחד את חלקי הפסיפס המורכב שנגלו לי.

מיצג על הרצפה

011

016

028

005

זוויות ראיה חדשות

בגלל שאין דלתות וחלונות, נוצרות זוויות ראייה לא שגרתיות – כשעמדתי בחדר הצפוני יכולתי לראות דרך החלל המרכזי את כל אורך הבית עד המרפסת

059

כשצעדתי מעט קדימה ראיתי את הנוף הפתוח בחזית הדרומית ובו כמה עצים פורחים

157

הנוף מהחלון הצפוני היה מרשים במיוחד – עץ דקל ותיק לצד בניין כחול עז ומבנה מבטון אפור וברקע כמה מגדלים, וממש למטה חצר גרוטאות שפעילות ערה התרחשה בה

013

123

185

אם הסתכלתי לכיוון מערב ראיתי עץ אזדרכת מלבלב, את מכללת תל אביב יפו, ושני מסגדים שבלטו בקו הרקיע

119

124

מהחדרים שפנו למזרח ראיתי עוד בניין עזוב. הנוף שראיתי הזכיר לי תמונות של תל אביב כשהיו בה פרדסים ועצי דקל – זה ישתנה בקרוב

171

גם הרגשתי את ארבעת כיווני האוורור הטבעי

חוץ ופנים התערבבו פה – העובדה שבעת ובעונה אחת אני רואה החוצה ופנימה יוצרת חוויה רב ממדית, כי את החלונות שאינם – אי אפשר לסגור

כששיניתי את מיקומי בחלל – השתנו המבטים פנימה והחוצה

143

בפעם השלישית הגעתי לבדי. את השקט הפרה תעופת יונים הומות וכמה גורי חתולים

אני לא יודעת מתי ולמה נעזב הבניין

ניסיתי לדמיין את המשפחה הרב דורית שחיה פה. את ריח הקפה שנישא מהמטבחונים לחדרי ההסבה. את האורחים שהגיעו לבקר. את ריח הפיתות שנאפו בטאבון. את ריחות התבשילים ואת הסלט הטרי שנקצץ זה עתה. את השיחות שהתנהלו בלחש. את המריבות הקולניות בין חמות לכלתה. את צעקותיה של יולדת. את הילדים שמתרוצצים בין החדרים. את הזקנים שמתו. את המנחמים. את הגברים הכורעים על שטיחוני תפילה.

והרגשתי שהאמנים אפשרו לי הצצה לחיי המשפחה שחיה פה במאה הקודמת

העיניים

181

לאחר הביקור השני כשחזרתי הביתה והתעמקתי בצילומים, ראיתי שעיניים רבות מתבוננות בי המתבוננת, ובמבקרים האחרים

036

165

177

האם זה היה במכוון שאלתי את עצמי?

170

190

174

כשחזרתי לצלם את העיניים, גיליתי עוד רבות שלא הבחנתי בהן בביקורים הקודמים, ובעלות הבעות שונות

164

158

156

152

146

153

193

139

136

הסדקים

203

159

והיו הסדקים, THE CRACKS  – סדקים שמדברים ובעלי נוכחות

ואפשר היה להרגיש אותם

201

FEEL

 האמנים באו להדגיש ולמחות על העזובה להוסיף עוד שכבות משלהם וכך לשוחח עם מה שהיה פה פעם

וזו בעצם מהות הפרוייקט  FEEL IN THE CRACKS  להביא את הכאב של הבית שננטש. ואולי גם את הכאב האישי של האמנים שקבל פה לגיטימציה

140

הסדקים שנפערים היו מקור השראה וחלק מהאמנים בחרו להדגיש אותם ולשלבם ביצירות באופן מפתיע

056

FILL IN

אני חושבת שהסדקים בבניין הם מטפורה לסדקים שבחיינו

019

קיפי, אמן רחוב שלא חותם על יצירותיו ומקפיד שלא לצייר במרחב הציבורי ולפעול רק במבנים נטושים – העמיק והשחיר אותם, מושך אותנו עמוק אל הפצעים האפלים שבתוכנו

070

044

Dede ניסה להדביק עליהם פלסטרים אבל החתכים היו עמוקים מכדי להירפא

068

066

הניסיון להעמיק אותם ולחפור בהם, לסתום אותם, לאחות אותם, להדביק עליהם פלסתר – מראש מועד לכישלון

סדקים הם חלק מאיתנו כמו ששר ליאונרד כהן  – "בכל דבר ישנו סדק, זה המקום דרכו נכנס האור" (In everything there is a crack, that's where the light gets in")

אבל הוא לא המציא זאת – הרבי מקוצ'ק אמר שאין שלם מלב שבור ואני עמדתי מול הסדקים ומול עצמי מנסה לצלם את האור שחודר דרכם

179

פה זכיתי להכיר חלק מהאמנים אחרי שנים בהן אני עוקבת אחרי יצירותיהם בשיטוטי ברחובות

אתם יודעים, הסקרנות הורגת

בשבילי זה היה אירוע מכונןפה הבנתי שיצירותיהם עומדות בפני עצמן ואינני חייבת בהכרח לדעת משהו על אודותיהם כדי להינות מהן!

כל אחד צייר בסגנונו האישי ובחתימת ידו הביע את המחאה שלו בדרכו המיוחדת, וזה היופי

ניצן מינץ משוררת עירונית, התחברה לדלת הפרוצה של הבניין

036

את שיריה המודפסים באותיות דפוס שחורות פוגשים ברחבי העיר – זו יצירה עירונית בעלת משמעות שגורמת לעצור לרגע, לקרוא ולהתייחס לסביבה

במקום להוציא ספר שירים – היא מעדיפה ל"פרסם" ברחובות כשהיא פועלת מתוך ואל תוך סביבת חייה ומעבירה את המסר שלה באופן מקורי

041

למרות הצבעוניות DIOZ, הרגשתי עצב ותחושת אין אונים בפניהם של הדמויות

האישונים הוסתרו ב"אין כניסה"

038

נטלי מנדל הוסיפה לסצנה ההזויה את החרקים שלה שהשתלבו בעדינות בקירות עד שקשה היה להבחין בהם

027

028

ובכל פינה הייתה מחאה נגד בניית המגדלים המתרוממים בעיר בכל פינה שמנכרת, מצופפת ומשנה את פני העיר

056

048

043

004

הדלת פתוחה ואני מזמינה אתכם בזמנכם החופשי לבוא ולהכיר את האמנים המשתתפים דרך יצירותיהם

A group exhibition featuring 11 artists under 1 abandoned roof

Participating Artists from z-a:
Wonky Monky, Untay, Slamer, Signor Gi, Ross Plazma, Nitzan Mintz,
Natalie Mandel, Latzi, Kipi, Dede and  Dioz

בזכותם תל אביב הופכת למעניינת יותר

113

14  הנה הכתובת: הבית הצהוב מול רחוב חבר הלאומים

את תהליך העבודה תוכלו לראות בסרטון מדליק זה  

Feel in the Cracks from Daniel Wechsler on Vimeo.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

14 תגובות ל “FEEL IN THE CRACKS”

  1. דוד ברקת

    כתבה מרתקת לבניין מדהים (מעורר השתאות :-).

  2. חנה

    תודה כפולה ומכופלת, אלישבע יקרה: על כך שזכיתי ולקחת אותי למקום- החוויה האינטנסיבית, הרדופה רודפת לא מרפה מאז ועכשיו שלקחת אותי לשם שוב עם התובנות הרגישות שלך.
    תודה שהערת והארת את החוויה והוספת נדבכים והקשרים שלא הגעתי אליהם, ציורים שלא ראיתי בעצמי במקום, אך לא רק.
    וכרגיל הנדיבות שלך בשיתוף

  3. חיפאית

    כתבה מרתקת על יצירה מרתקת. כמה חבל שהבניין היפה וכל אשר בו נידון להריסה.

  4. טל קפ

    אלישבע, נראה מרתק אך לדעתי צורך הצגת התמונות אחת אחרי שניה מפוספסת. יש כיום צורות אחרות של הצגת קבוצת תמונות במעין קולא'ג שלדעתי יעשו שרות הרבה יותר טוב לעבודתך היפה. אנסה לשלוח לך דוגמא במייל

  5. עט נובח

    כשנדמה לי שאני יודע בדיוק למה אפשר לצפות מאלי7, היא מפתיעה שוב ביצירה מרתקת ומיוחדת במינה.היכולת לשזור אות באות ולארוג אותן לכדי משפטים מינימליסטיים שבהם אתה נחשף לכלל האובייקט-כאילו היית שם.וזאת בדיוק האמנות שלה.מכל שלל הציורים המרהיבים אהבתי במיוחד את התמונה שלך!

  6. טלי שכטר

    תודה אלישבע,על השיתוף. פרויקט מרתק, עבורנו הצופים ממש "ביקור בתערוכה", מיוחדת ומעניינת. הצבעוניות והמקוריות מתפרצים מכל פינה. הייתי מצטרפת בשמחה לסיור/אירוע שכזה.

    מענין שכמעט כל המשתתפים מביעים בציוריהם עצב וזעם. בחלק מהעבודות יש הומור, בד"כ סרקסטי, אבל לא רואים שם ביטויים של שמחה.

    מענין גם שרב האמנים בוחרים בשמות לועזיים ובביטויים לועזיים כדי לבטא את עצמם מילולית – וזה חבל מאד, ומזכיר לי את מאמרו של אחד העם (מי זוכר אותו היום?) שלמדנו בבית הספר – "חיקוי והתבוללות" הוא מדבר על "חיקוי מתוך התבטלות" או שם דומה. חבל שבאותה מידה שמביעים צער על שינוי נוף העיר ובנייניה, ומחאה על הרס וחורבן, לא שומרים גם על השפה היפה שלנו שהתחדשה בדיוק בנופים האלה לפני למעלה ממאה שנה והיום היא בנסיגה איומה.

    יישר כוח על עבודתך, רואים שאת נהנית ממנה.

  7. איריס סמרה

    תודה אלישבע, לצערי לא הצלחתי להגיע לאירוע..
    והנה עברתי מעט מהחוויה, עושה חשק גדול להגיע לשם ולחווות בעצמי.
    המילים שלך נגעו בי עמוק והם מחלחלים ומדברים איתי, זה עצוב לראות בנין נטוש, וזה עצוב אף יותר לראות כמה חיים יש בו שלא רואים..

  8. יונתן שילוני

    אלישבע שלום. רשימה מרשימה על בית פתוח פיזית ומנטלית
    והאור יכנס לדברייך דווקא דרך הסדקים .ולא דרך הפתחים.לכן אולי לא כדאי לסגרם . הצילומים נראים כמתחרים במקור והם יפים מאד. תודה

  9. בני

    מדהים.
    לאלישבע יש כשרון נדיר למצוא יופי ולהביא אותו אלינו.
    שוב תודה.

  10. בוריס סבירסקי

    כתבה יפה! -מאד נהנאתי מהביניין והגראפיטי! -תודה!
    אני בעצמי צייר וגם משוטט הרבה בחיפה לרוב ומצלם גראפיטי בהריסות אבל לא פירסמתי את הצילומים – כי לא יודע אם אלה שציירו רוצים שיפרסמו את הגראפיטי שלהם..

  11. אלישבע זלצר

    ברגע שאתה מצייר ברשות הרבים, במרחב הציבורי – זה כדי שאנשים אחרים יראו את הגרפיטי וגם יצלמו אותו. זה כבוד!

  12. עדאל

    נהדר. תודה. החוויה של גילוי ושכבות של מראות והבנה עברו אלי תודות לך אלישבע. תודה

  13. נילי

    אלישבע יקירתי,
    קראתי בשקיקה את הרשימה שלך- הזדמנות נוספת לחוות את המקום ברוחב היריעה שאת פורשת. הייתי מאז עוד פעם במקום וגם אני חוויתי אלימות וכעס אולי בגלל העליבות וההזנחה של הבית עצמו ועברו המפואר.
    האמנות לא ייפתה אותו אלא הוסיפה שכבות של כאב גדול . דרך עינייך ראיתי יותר את הסדקים על רב משמעויותיהם.
    אשלח לחברי את הפרטים על הסיור איתך
    נילי

מעניין לשמוע מה אתם חושבים

  • (יתפרסם בקרוב)