הגעתי לאי במקרה לפני ארבע שנים, ב-19 ביוני 2014, והתאהבתי בו ובתושביו.

בגלל האנשים שמחייכים אלי  ומברכים אותי בברכת ברוכה הבאה, kalos irsates, כשאני נוחתת, ובנסיעה טובה, kalo taxidi, כשאני עוזבת, ובשתי הפעמים שואלים מה שלום בני משפחתך, מתי את שוב חוזרת, ואומרים להתראות בקרוב, kaloandamosi.

בגלל המכרים והחברים החדשים שהכרתי פה, שמרחיבים את עולמי.

בגלל מיעוט התושבים, התיירים והמכוניות,

שמותירים את האוויר צלול ואת המים טהורים.

בגלל השקט והשלווה המופרים רק על ידי שיחת תרנגולים או שיחת שכנות – זו דממה שאוצרת בתוכה חיות ואנרגיה, ואני נטענת באנרגיה מבריאה.

בזכות תחושת הביטחון האישי הגבוהה – דלתות הבתים והמכוניות נשארות פתוחות ללא חשש. שנה וחצי נסעתי רק בטרמפים.

בגלל חיי הקהילה והשכנות המסורה, שהם דוגמה ומופת של עזרה הדדית וכבוד לזקנים.

בכיכר הראשית

ובטקסים בכנסיות

כולם מכירים זה את זה

ואיש לא יחלוף על פניך מבלי לברך אותך בבוקר טוב, צהריים וערב טובים, חודש טוב וחג שמח, וכמובן ישאל מה שלומך.

בגלל מזג האוויר הבלתי צפוי, אובך למשל, שלא מאפשר לתכנן מראש.

בגלל הרוחות החזקות שמשנות כיוון ואומרות את המילה האחרונה, (הרוח פה בעצמה של שמונה בופור – מרעישה, מעייפת ומפחידה),

מניעות את העננים ויוצרות גלים גבוהים,

שגורמים לי להרגיש את אפסותי מול איתני הטבע.

בגלל המרחבים הפתוחים שמרחיבים את ליבי כשאני נוהגת, בתוך נופים המשתנים לנגד עיני במרחקי נסיעה קצרים.

בגלל החיים הצנועים והמסורתיים שממשיכים להתקיים בכפרים,

חיי עמל בלתי פוסק: לחתוך עצים להסקה, להביא מי מעין לתצרוכת ביתית, לאסוף מי גשם להשקיה, לשתול ירקות ועצי פרי, לייבש משמש ותאנים ולרקוח ריבות

ללקט אספרגוס ועשבי בר למאכל ולאסוף צמחי תבלין כמו מרווה וקמומיל לתה.

להאכיל את התרנגולות ולחלוב את העזים ולייצר יוגורט וגבינות. להכין פודינג אורז.

למסוק ולאצור שמן זית, לכבוש זיתים, לבצור ענבים ולייצר יין, פטורדה, צ׳יפורו (tziporo) וגם סירופ פטימזי. ליצר דבש חורף rikomelo ודבש תימין בקיץ.

כצופה מהצד אני מעריכה את הקשר לאדמה.

בגלל טעמי המנות המסורתיות

בהן משתלבים מרכיבים מקומיים כמו ריקוטה (freska mizitra) ובצלצלים כבושים, מלח מתובל באורגנו ותימין שגדלים בר.

בזכות יאניס השף שבכל ביקור מפתיע אותי מחדש

בגלל שארבע עונות השנה מורגשות מאוד ובכל עונה הפעילויות משתנות.

בגלל הריחות של קידה שעירה ועץ בוער בתנור בסוף חודש מרץ וריח שמן טרי מבית הבד בנובמבר ובדצמבר.

בגלל הקרבה הבלתי אמצעית לטבע הבתולי שבשביליו אני מטיילת.

בגלל שכשאני צועדת גם מחשבותי נעות, והגילויים וההפתעות בדרך מרגשים אותי.

בגלל שהצמחייה זהה לזו שאני מכירה מישראל – עצי אלון ואלה, הרדוף – תורמוסים סגולים ולבנים, קידה שעירה  ועיריות,

רקפות וכלניות, פרגים וחרציות, סחלבים וצבעונים ומאות סוגי פרחים שמכסים את האדמה שמכוסה בעשב ירוק אביבי.

אלה ממלאים אותי בשמחה, ואני מרגישה כמו בשבילי טיול בגליל, כמו בבית.

בגלל שגם כשאני מטיילת באחד הכפרים, למעשה אני נמצאת בחיק הטבע.

בגלל המבצרים ההרוסים שמדליקים את דמיוני, מהם צפו לראות אם שודדי ים מתקרבים.

בגלל חופי ים ובהם חלוקים יפהפיים,

ומבטים אל האופק, וזריחות ושקיעות.

בגלל השבילים, הקירות וגדרות האבן העתיקים, שנבנו בעבודת כפיים.

בגלל הבתים הנטושים שאוצרים בתוכם סיפורים משפחתיים;

שלמרות שנעזבו ביום בהיר אחד ובני הבית נסעו לחפש פרנסה במקומות רחוקים ולא שבו, אני חשה שהם עדיין חיים ונושמים.

בגלל עצי שקד נטושים שעדיין מניבים פרי. אלה ממלאים אותי בהתפעמות ובעצב אבל גם בהשראה לכתיבה.

אני מודעת לעובדה שנקודת המבט שלי כזרה, שונה מזו של התושבים שחיים פה כל השנה ונאבקים לשרוד מול הרוח ומול קשיי הקיום, אבל כשאני משווה את החיים פה לחיי בתל אביב, אני שמחה שמצאתי אותו – את גן העדן הזה.

רשימה זו מוקדשת לאלני Eleni שלא נחה רגע ושמחה בפרי עמלה

5 תגובות ל “למה אני אוהבת את האי”

  1. חגית סימן-טוב

    תדה על הרשימות והתמונות,
    על הרעיונות ועל הרחבת הדעת והלב.
    נעים לקרוא ולחשוב:
    אולי יום אחד נחזור לחיות כמותם?
    ברשותך אעלה את הפוסט הזה לדף הפייסבוק המתהווה שלי.
    טיולי פליאה.

  2. עדנה לשם

    אלישבע
    נעים לקרא את מה שאת כותבת בשפה ציורית ועשירה
    התמונות היפות מוסיפות ניחוח טעים ונעים. על איזה אי את מספרת?
    ומדוע לא מגיעה למפגשים השנתיים שלנו?
    מקוה שניפגש

  3. אורית מצא

    אלישבע, מזמן לא התרגשתי מבלוג ומכתיבה יצירתית באופן שבו התרגשתי המשוטטת. הפוסט כתוב נפלא ויש בו חיבור למה שעושה אותנו אנשים. פשוטים.
    תודה

  4. ביולוג ירושלמי

    איזה פוסט מקסים, מרחיב דעת ומחייה נפש.
    פשוט תענוג לקריאה.
    עושה חשק עז לגלות את מסתרי האי בעצמך, לבקר בו, לחוש אותו על בשרך ולהנות מזכויותיו 🙂

  5. טל

    שלום לך כותבת מוכשרת
    אני מכירה אותך טוב ,אבל דרך הקריאה ההיכרות מעמיקה ומראה עוד נקודות קטנות בך
    באופי האיכפתי כלפי הזולת,הצד החברתי שאת מתחברת לאנשים לגמרי זרים שהופכים להיות בחלקם חברים בנפש,
    אהבה לטבע הבתולי ופחד מהרוחות השורקות
    כל אלו עושים לא רק את האי מיוחד אלא,גם אותך.
    תמשיכי כך להביא פוסטים וצילומים מרהיבים
    מבטיחה להמשיך לקרוא באדיקות!!

מעניין לשמוע מה אתם חושבים

  • (יתפרסם בקרוב)