השבוע יצאתי לפגישה במשרד עורך דין ברחוב התעשייה.

החלטתי לעבור דרך צומת קרליבך, ומצאתי את עצמי מגבירה את מהירות הליכתי

צועדת בין תמרורי אזהרה וגדרות המסמנות את מתחמי העבודה של הרכבת הקלה בקרליבך.

מה שראיתי כשהצצתי מבעד לגדרות הוא חפירות ואבק, מנופים וכלים כבדים, מערבלי בטון שמשחררים בטון נוזלי, פועלים באפודות כתומות קודחים מתחת למפלס הכביש.

והמון רעש סביבי

רבי קומות חדשים מתנשאים באזור השוק הסיטונאי לשעבר, בצפיפות רבה שתמיד גורמים לי לתהות מי בכלל רוצה לרכוש דירה ולגור במתחם כה מכוער ולא אנושי.

כשהסתיימה הפגישה חזרתי בקיצור-דרך החניון של בית מעריב בו עבדתי במשך כמה שנים.

הוא עדיין ניצב כאן, עדות אפורה לחיים תוססים שהתרחשו בחדריו. רוב המשרדים לידו כבר התפנו והולכי רגל הודרו מהסביבה הזו

לאט לאט נהיה קשה ללכת ברגל. והתחושה שלי היא שבכל מקום מגדרים, הורסים ובונים מחדש.

גם ככר המדינה גודרה ושטחה הפתוח הופקע מהולכי הרגל

ובקרוב יתחילו לחפור לעומק ולבנות לגובה. באופן הכי אירוני מישהו הדגיש את הזמניות ובנה לו סוכה!

החניון בבן סרוק כבר נסגר וכלי משחית יתחילו לחפור את תחנת הרכבת הקלה של אבן גבירול-ארלוזרוב.

חנויות רבות באבן גבירול נסגרות ובקרוב מאוד יתחילו לחפור את הקו הירוק

החנות של הסנדלר עוד פתוחה, אבל בקרוב יתמעטו העוברים והשבים

גם אני מתכוננת לפנות את עצמי ולזוז ממוקדי הרעש.

אחת תגובה ל “מנקודת מבט של הולכת רגל שנעה מהר בתוך גדרות”

  1. עליזה ציגלר

    לאחרונה התחלתי ללכת המון ברגל שזה כיף ובריאות והכול. הולכת מגבעתיים, עוצרת בתחתית, שותה קפה וחוזרת ברגל.המסלול בדיוק כמו שאת מתארת אותו ואני רק מקווה שיום אחד, בעתיד הרחוק, יתברר ש(אולי) כל העינוי הזה היה שווה.
    אתמול שיניתי מסלול, הלכתי לצפון העיר, אמרתי, טוב אני אחצה הרגל את כיכר המדינה –
    ומה מצאתי?
    נחסמה להליכה. אוףףףף. (אבל הקפה בכיכר היה טוב, אז שתיתי והמשכתי)

מעניין לשמוע מה אתם חושבים

  • (יתפרסם בקרוב)