בהליכה בפארק החורשות בסביבה הטרוגנית

סביבת שוליים גבולית

רבת משתמשים

ורבת פנים תרתי משמע (צילום: נועם אופק)

חווינו חוויה חושית שצריך זמן להפנים אותה

עברנו כמה סיפים – את סף הפארק

את סף המנהרה האפלולית

את סף הכנסייה הרוסית

שקבצנים התמקמו משני צידי שער הכניסה אליה (צילום: גיל עד זק"ש)

ואת סף הקבר החצוב בסלע של טביתא הקדושה שלפי הסיפור קמה לתחייה

לרדת אל הקבר החשוך היה כמו להתקרב מעט אל סף התודעה,

אל הגבול שלמטה מממנו אין תודעתו של האדם מגעת. ואולי זו הסיבה שאיש לא רצה להיכנס 

(צילומי הקבר: גיל עד זק"ש)

עברנו את סף מצפור הציפורים

שהריח מאלכוהול ובו ישבו כמה שיכורים מיין

(צילום: נועם אופק)

הם הדגישו שרב הבלתי צפוי בתכנון הליכת ג'יין  ובחיים בכלל

עברנו בין חול לקודש בין פשטות וחגיגיות

בין זרות לשייכות, בין הם ואנחנו

(צילומי חתן וכלה: נועם אופק)

מי זה הם ומיהם אנחנו? (צילום: נועם אופק)

נענו בין אור לאפלולית

(צילום: גיל עד זק"ש)

בין מרחב ציבורי פתוח למרחב ציבורי סגור

בדשא התקבצו טוסיות שחיכו לטוסים שלהן שיפגינו מופעי-זנב

עולם בתוך עולם, עולמות מפתיעים שאליהם הצצנו

הקשבנו לצלצול פעמוני הכנסייה, לבליל שפות

לדררות הצורחות, לטווסים שקראו בקול, לנביחות שהתגברו מכיוון צער בעלי חיים הסמוך

הלכנו על הגבול הדק בין להיות כאן ועכשיו לבין מה שהשארנו בבית –  המטלות, המחשבות וגם את המקומות המוכרים לי

תודה לכל מי שנענה להזמנה

(צילום: נועם אופק)

תודה רבה להקשבה המופתית ולשיתוף הפעולה

(צילום: נועם אופק)

בזכותכם התנסינו יחד בחוויה חדשה – לחוות את המרחב באופן מטאפורי, וגם לכתוב את זה

(צילום: נועם אופק)

  זה שכתב צחי אבינועם:

"זה זז מכאן לשם.
צפורים שיכורות
טובלות בוודקה,
אגם שוקט
תביטא מביטה
משהו משוגע ומשתנה
בכל רגע
כנסייה רוסית
בתוך החום הגדול
פה זה לא מוסקבה"

(צילום: נועם אופק)

וזה היופי באי-פורמליות של הליכות ג'יין בניגוד ל"סיור"

תודה לגיל עד זק"ש ולנועם אופק על הצילומים היפים

2 תגובות ל “על הסף – הליכה בסביבה לא מוכרת כהשראה לכתיבה”

  1. אלישבע זלצר

    לאה אדלר: תודה לאלישבע זלצר, המשוטטת שלקחת אותנו היום למקום שכ"כ קרוב ומאד רחוק על הסף של תל אביב בגבול של שום מקום בקצה של עולם ומלואו
    חנן קוביצקי: אלישבע, מחמאות טיפה מאוחרות על ה"הליכה של הכותבים" בפארק החורשות בשבת. קיבלתי הדגמה יפה מאוד של שוטטות תוך התבוננות. בסביבה יפה ושקטה עם גירויים במינון נמוך הדגמת התייחסות מעודנת למעברים ולגבולות, שחומקים לנו בחיים הרועשים הרגילים. גם לי, טיפוס שקט בדרך כלל, לקח זמן להשיל את קליפות ההמולה ולהוריד את סף הרגישות כדי להעריך את העומק שאת מציעה. תודה.
    אורה בכור: שני העולמות שלי. בעקבות הליכה עם אלישבע זלצר המשוטטת, בהליכות ג'יין – שבת.
    בחנתי את גבולות העצב שלי בהליכה בפארק החורשות.
    בחנתי את היכולת שלי לכתוב לא רק בסבל אלא גם בהנאה.
    שמעתי ציוץ ציפורים דרך עצב מכשיר השמיעה שלי.
    נהניתי ממשב הרוח, מהעיניים הרואות יופי של עצים ואנשים בשחור ולבן על רקע ברווזים בבריכה של מים.
    מהעבר השני של ילדותי, פארק האומץ שלעבור אליו פוסעים דרך גשר – אני והכומר ואיש בלי יד מבקש את מעותיו.
    השקט והיופי ביחד עם ריח האלכוהול בפינת התצפית, מתערבבים לי כמו בחיים. מעברים שמאפשרים לי טרנספורמציה בתודעה. מאזינה לצליל פעמוני הכנסייה, המתערבבים ברעש המנועים הנוהמים בכביש הסמוך. מתבוננת לאט לאט במורכבות התודעה.
    ואלה רק כמה דוגמאות

  2. אורה בכור

    אוהבת את אומנות הצמצום שלך, את היכולת לשים במשפט ובתמונה כל כך הרבה רגש ומחשבה, שילוב הצילומים המרהיבים של גיל זק"ש יוצרים קולאז עגול. מחכה ל 19 ליוני. גם המורה ליוגה שלי מעוניינת להצטרף.

מעניין לשמוע מה אתם חושבים

  • (יתפרסם בקרוב)