בפברואר נסעתי לגבעת הצבעונים במעגן מיכאל

דפנה אמרה שאמרו לה שהיא "חייבת" לבקר שם

כשהגענו נדהמתי מכמות הג'יפים בחניה

ומכמות הפנסיונרים שהסתובבו בגבעה מכוסה בצבעונים, והתלהבו בקולות רמים.

חלקם אף נשכבו ורמסו את הפרחים, לטובת תמונה מנצחת.

קבלתי החלטה להתבונן בלבבות פרחי הצבעונים ולהתרכז בהם.

גיליתי שעלי הכותרת לא נפתחים בו זמנית

אני לא אוהבת לטייל בתוך המון אדם

הצפיפות פגמה מאוד בהנאתי, זאת אני רואה גם באיכות התמונות שצילמתי.

לצד הצבעונים צמחו מתחת לסלעים ולידם רקפות לא פחות יפות, אפילו מפוארות.

אבל איכשהו אליהן התייחסו פחות.

בדרך חזרה דברנו על אפקט ה"וואו", למה אנשים נמשכים וזקוקים להתרגשות בווליום גבוה.

(יותר מכל אהבתי את המבט מהגבעה לים)

***

במרץ התקשרה שלומית ואמרה לי שאני חייבת להגיע למצפה-תל בשכונת ארמון הנציב בירושלים כי הגבעה מכוסה כולה בתורמוסים.

גם פה אנשים צילמו והתפעלו בקול רם.

שוב הייתה לי תחושה שאני לא יכולה להנות אלא אני מתבוננת דרך מסך הסמרטפון להשיג תמונות יפות.

היה מקסים אבל החוויה לא נכנסה לי ללב.

(יותר מכל אהבתי את הנופים הנשקפים מהגבעה אל העיר העתיקה ואל נופי ים המלח).

            ***

בסוף אפריל ולסיום עונת טיולי החורף,

ראיתי בפיסבוק בקבוצת פרחי הבר של א"י, הכוללת דיווחים על פריחות,

את שדות הפרגים המרהיבים ליד מושב אדרת בחבל עדולם, והתפתיתי לנסוע לשם, הפעם מיזמתי.

התמונה חזרה על עצמה – לאורך הכביש הצר חנו הרבה ג'יפים מצוחצחים.

בתוך השדות ראיתי אנשים מצלמים סלפי או מצטלמים (עם או בלי חצובות)

כאן אפקט ה"וואו" עובד חזק.

אומרים "וואו" כשמגיעים ורואים משטחים אדומים.

אומרים "וואו" כשיורדים אל תוך השדה ומתקרבים לפרחים.

אומרים "וואו כשמצטלמים"

אומרים "וואו" כששולחים תמונות נבחרות, מעלים אותן בפיסבוק, ובכל רשת אפשרית

ואז מגיעות התגובות האחידות: "מקסים או מדהים, כי מי רוצה להתאמץ ולמצוא מילים שמתאימות לתיאור היופי הזה?

במקביל אנשים נזכרים בכמה שירים, על דם ופרגים,

אבל ידוע הוא שמשוררים יכולים להסתכל על פרח אחד ולכתוב בהשראתו שיר מדם לבם.

לאור הנסיבות, האובך והחמסין, לי לא התחשק לצלם. או להצטלם

אבל חברתי לא ויתרה, על אף החום טרחה לצאת מהמכונית, וחייכה אלי על רקע אדום.

***

 עיני נמשכו לצילומיה של אור לוי, Or Levy שמעלה תמונות בקבוצה. והתחלנו להתכתב.

היא משכימה קום נוסעת לאתרי פריחות, ומצלמת בזריחה כשהאור עז ומשיגה שקיפות

לפעמים היא מתרכזת בטקסטורות,

לפעמים הצילום לא ברור בכוונה כדי שהעין תתאמץ יותר מהרגיל, במובן הטוב של המילה.

לפעמים היא מתרכזת בפרח אחד, לפעמים במסת צבע. ואהבתי מאוד את הגישה הצילומית שלה.

קבלתי רשות להשתמש בצילומי הפרגים שלה, כך שהקרדיט מגיע לה

כמי שמצלמת המון, הפניתי אליה את השאלה שמעסיקה אותי: "הייתי רוצה להבין, אם את מרוכזת במציאת קומפוזיציות,

באיזה אופן את נהנית מחווית הפרחים סביבך בזמן אמת?

קבלתי תשובה: "אם את צלמת, נדמה לי שמראש החוויה שונה

 זה מגיע מחיבור רגשי לטבע ממקום של אהבה נקייה. זה כמו לנסות ולהסביר רגע של התאהבות,

הטבע נוגע בכל החושים שלי מתגרה או מאתגר, בואי גלי אותי בדרכך המיוחדת.

מבחינתי הפריחות בתקופת החורף זו עוצמה, שלווה והתרגשות, וקירבה למשהו שמכניס קסם לנשמה."

***

במקריות מוחלטת הגיעו אלי באותו ערב תמונות של משטחי פרגים שפורחים בין עצי תאנים באי ביוון,

וגם תמונה של חברתי על רקע משטחי כרכומים סגולים שמכסים שיפולי הר בזולצברג, אוסטריה, ופורחים שבועיים בשנה

גם שם יש המון אנשים אלא שהמרחב הפתוח איכשהו מגמד אותם

 

 רשימה זו מוקדשת לחובבי פרחי בר

 

 

 

 

מעניין לשמוע מה אתם חושבים

  • (יתפרסם בקרוב)