הריח של ירושלים

אחרי חודשיים של היעדרות שוב נסעתי לירושלים 

ליד בן גוריון קלטתי שהקיץ היגיע ותפס אותי כלל לא מוכנה לחום הזה

בצידו האחד של כביש 443 העשב כבר הצהיב

וצידו השני עדיין ירוק

בצומת בעין-כרם עדיין תלוי השלט שמזמין לחגיגות 

פורים בככר ספרא 

 ומזכיר לנו מתי הזמן נעצר

אני מרגישה שכול פעולה עכשיו היא ראשונית כאילו

 אפילו את הפקק באיילון אני חווה כאילו מחדש

  כאילו משהו פנימי בתחושה שלי, בפעולות ובמפגשים שכה הייתי רגילה אליהם, השתנה.

הכניסה לבית של גילי ועדו כולל חיבוקים! המיפגש עם שלומית, ללא חיבוק.

בעת טיול ערב אני מתבוננת בקבוצת מתפללים על המידרכה, שומרים מרחק זמ״ז. קשה להתרגל למראה החדש של אנשים עם מסיכות.

שלומית ואני יורדות לעמק בתלפיות מזרח מול הכפר צור באחר, והיא מספרת לי שפה ירדה ועלתה מידי יום כדי לשמור על כושר ואיך עקבה וצילמה את הפריחות.

אני מתייחדת עם פרת משה אחת שנחה על פרח של אחירותם צהוב עז, ושואפת מהשיח את הריח המתוק.

שלומית אומרת, אני אוהבת את המקום הזה, יש בו הריח של ירושלים.

איזה ריח יש לירושלים, אני שואלת, והיא עונה, כזה ריח, של האדמה ושל הצמחים ביחד/

נשתמע מחר ושנהיה בריאים

מעניין לשמוע מה אתם חושבים

  • (יתפרסם בקרוב)